כללי קידוש השם

[jewlover and arabhater]

בס"ד
מתוך הספר אור הרעיון
א.חובה על עם ישראל למחוק חילול השם ולבערו מן העולם ואפילו במחיר של סכנת נפשות כי אין פיקוח נפש דוחה קידוש השם.כבר הבאנו את מה שאמרה התורה(במדבר לא:א-ב)"וידבר ה' אל משה לאמר:נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אח תאסף אל עמך"ומיד(שם:ג):וידבר משה אל העם לאמר:החלצו מאתכם אנשים אנשים לצבא והיו על מדין לתת נקמת ה' במדין".ולכאורה קשה שהנה הקב"ה אמר "נקמת בני ישראל" ומה אמר "נקמת ה' ".וז"ל רש"י:"שהעומד כנגד ישראל כאילו עומד כנגד הקב"ה".והוא על פי הספרי (מטות קנז) וז"ל:"אמר להם[משה]:לא נקמת בשר ודם אתם נוקמים אלא נקמת מי שאמר והיה העולם שנאמר(נחום א:ב):אל קנוא ונוקם ה'".שמו של הקב"ה מתחלל כאשר ישראל נרמס ומחולל שנקמת ישראל היא נקמת ה'.והחובה הברורה למחוק חילול השם מעלי אדמות נקבעה ע"י חז"ל שאמרו (ספרי שם):"ואחר תאסף אל עמך- מגיד שמיתתו של משה מעכבת למלחמת מדין ואע"פ כן הלך משה ועשה בשמחה שנאמר (במדבר לא:ג):וידבר משה אל העם לאמר: החלצו...ואין החלצו אלא איזדרזו...".וכן מארו חז"ל(במדבר רבה כב:ב):"אילו היה משה רוצה לחיות כמה שנים היה חי שאמר לו הקב"ה נקום ואחר תאסף תלה הכתוב מיתתו במדין אלא להודיעך שבחו של משה.אמר:בשביל שאחיה יעכב נקמת ישראל?!"
ולכאורה תמוהים הם דברי חז"ל.מה השבח הזה למשה על שעשה מעשה שידע בודאות שיקצר את חייו?והרי בדור יתום זה הורגלנו לשמוע את הקביעה ההלכתית שפיקוח נפש דוחה מצוות ומלחמות ואם כן איך דחה משה את חייו ומיהר לצאת למלחמה עם מדין?
וכי כאשר ניתנת לאדם אפשרות לחיות עוד כמה ימים או שבועות או שנים מותר לו לסרב?וכי אין אנו מצווים "וחי בהם"-ולא שימות בהם?אלא התשובה היא:כאשר עומד אדם בישראל בפני אפשרות של ביטול חילול השם כמו מלחמת מצוה נגד מדין שיעצו למואב לחלל שם ה' בשיטים כאשר ברור שהצעד שהאדם נוקט בודאי יקצר את חייו אין קידוש השם סובל השהיה ולו לרגע.מלחמת מצוה מבוססת על היסוד של קידוש השם כאשר חובת ישראל היא למחוק את חילול השם מן העולם.ומלחמת מצוה היא גם מלחמת ישראל וגם מלחמת ה'.ומשום כך היה משה מוכן לוותר על תוספת חיים כדי לקדש  את השם במלחמת מצוה שלגביה אין בכלל חישוב של פיקוח נפש.וזאת הסיבה שהקב"ה קרא לה "נקמת ה'" כי היינו הך.וז"ל חז"ל (ספרי מטות קנז):"להודיע שבחן של צדיקים שאין נפטרים מן העולם עד שהם מנקמים נקמת ישראל שהיא נקמת מי שאמר והיה העולם". ואפילו בסכנה לחייהם.
וממעשה משה נובע כלל הלכתי שני בקידוש השם:בהמשך...

[jewlover and arabhater]

בס"ד
ב.אסור להשהות מחיקת חילול השם ע"י מעשה של קידוש השם אפילו לזמן קצר.
לא רק שחייב אדם לקדש שם שמים ולחסל את חילולו אלא אסור להשהות לעכב את הענין בטענה של "עיתוי נכון" וכדומה.לכן כמו שראינו אמר משה:"החלצו" ואין  "החלצו" אלא "הזדרזו" שנאמר(דברים ג:יח):"חלוצים תעברו".וכם אמרו חז"ל (סוטה יג.):"כיון שהגיעו למערת המכפלה [השבטים שהלכו לקבור את יעקב] אתא עשו קא מעכב.אמר להן(בראשית לה:כז):ממרא קרית הארבע הוא חברון.ואמר רבי יצחק:קרית ארבע ארבע זוגות היו אדם וחוה אברהן ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה.איהו קברה ללאה בדידיה והאי דפייש דידי הוא.אמרו ליה:זבינתה:אמר להו:נהי דזביני בכירותא פשיטותא מי זביני.אמרו ליה אין דכתיב(שם נ:ה) בקברי אשר כריתי לי וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה.אמר להו:הבו לי איגרתא.אמרו ליה:איגרתא בארעא דמצרים היא ומאן ניזיל ניזיל נפתלי דקליל כי איילתא דכתיב (שם מט:כא) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר...חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אדוניה.אמר להו:מאי האי?ואמרו ליה:קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים.אמר להו:ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון?שקל קולפא מחייה ארישה נתרן עיניה  ונפלו אכרעא דיעקב.פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב(תהילים נח:יא):ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע".

פירוש:כאשר הגיעו השבטים למערת המכפלה לקבור את יעקב אבינו בא עשיו במחאה שהקבר הוא שלו מכיון שבקבר של יעקב כבר נקברה לאה וכאשר טענו השבטים כי מכר עשו את קברו ליעקב אבינו דרש לראות את שטר המכירה שהיה במצרים.ובכן שלחו את נפתלי שהיה מהיר ורץ כאיילה למצרים להביא את השטר ובינתיים חיכו ולא קברו את יעקב אבינו.היה שם חושים בן דן שהיה חרש ולא הבין את פשר ההשהייה.וכאשר הסבירו לו זעק:ועד שיבוא נפתלי מארץ מצרים יהיה אבי אבא מוטל בבזיון?הרים מקל והרג את עשיו...!
ותמוה הדבר!הרי נפתלי היה חוזר תוך זמן קצר ומדוע לא חיכה חושים?מדוע קם והרג אדם כאשר תוך זמן קצר היו יכולים לפתור את הבעיה?אלא כאן לימדונות חז"ל את הכלל השני הגדול לגבי קידוש השם וחילול השם.הרי עשו בא כאן לבזות וחלל את כבודו של יעקב אבינו של ישראל שהוא כבודו של הקב"ה.וחילו הכבוד חילול השם ובזיון שמו אינו סובל דיחוי כלל וכלל!כי מי יעז לקחת על עצמו ויתור על כבודו של השם יתברך?אדרבה אין מקום לדחייה בקידוש השם.
אין ענין של "עיתוי נכון".חובה היא לחסל את החילול לבערו מן העולם  מיד!כי זריזים מקדימים לקידוש השם ובזה אין רק ענין של הידור מצוה אלא המצוה גופה ועם ישראל שיש בידו לקדש שם שמים ןמתרשל במצוה הזאת גדול עוונו מנשוא.
וכמה נפלו מישראל על רשלנותם בזה שלא ביערו את פסל מיכה מקרבם כדברי חז"ל שכבר הבאנו (סנהדרין קג:):"ועל דבר זה[פסל מיכה] נענשו אנשי פילגש בגבעה.אמר להן הקב"ה:"בכבודי לא מחיתם[בפסל מיכה]על כבודו של בשר ודם[פילגש בגבעה] מחיתם".
וז"ל רש"י שם:"על פסלו של מיכה שלא מיחו ישראל בידו נענשו אנשי פילגש בגבעה  שנפלו ביד בנימין והרגו מהם ארבעים אלף".
מחיית זכר חילול השם -חובה היא חובה מידית שאינה סובלת דיחוי ו"עיתוי".כצה זועם הקב"ה למראה עם ישראל היושב בשאננות ובסובלנות וסובל את קיומו של חילול השם בתוכו כאשר בידו לבערו! וכמה נשלם ח"ו על אדישותנו זו לחירוף ולגידוף השם בימינו כמו שנכתוב בעהי"ת!
והנה עוד כלל הלכתי  בענין קידוש השם עוד הלכה שנשתכחה מישראל לבושתנו ולחרפתנו:
ג.בהמשך.....

[jewlover and arabhater]

בס"ד
ג.לא יתכן לקדש שם שמים על ידי ויתורים ופשרות.
הרי המהות של קידוש השם הוא בטחון מלא בה' יתברך ללא שמץ של פחד מבשר .וברגע שהאדם מוכן לוותר בעוד הוא מצווה להמליך את השם כמלך מלכי המלכים ודרושה לזה הכנעה מלאה מצד הגוי הרי ויתור מפחית ממלכותו השלמה של הקב"ה.ואם הוויתור בא מתוך פחד כל שהוא גדול פשעו כפליים ושבעתיים.
הנה אחרי תשע מכות שהביאו את פרעה הרשע ואת ארצו לסף התמוטטות נענה ונשבר הרשע ואמר למשה רבנו (שמות י:כד):"לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם".וכי אין זו שמחה גדולה?וכי לא יסכים משה?אחרי מאתים ועשר שנים של גרות ועבדות כאשר הרודן העריץ מתקפל ונכנע ופותח את שערי הכלא לחבושים ואור החרות מאיר להם היתכן שבגלל תנאי פעוט זה "רק צאנכם ובקרכם יוצג" יתעקש משה רבנו? האם יש לדחות חרות ושלוה בגלל צאן ובקר?אם הוויתור המועט הזה הוא מחיר היציאה משעבוד לגאולה- הבה נשלם אותו!
אך משה רבנו השיב כך:"גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות ועשינו לה' אלוקינו.וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה.."(שם:כה-כו).מטרת הגאולה ממצרים אינה בעיקר פדות מעבדות מצרית.כוונת ה' הרבה יותר עמוקה.רצון  ה' הוא   להוכיח לפרעה למלכותו ולעולמו המכריזים בגבהות לבם:"לא ידעתי את ה' "-שאכן יש אלוקים בישראל שאכן מלכותו בכל משלה שאכן בידו נפש כל חי.מטרת יציאת מצרים היא ששם ה' יתגדל ויתרומם.קידוש השם!ולימדנו הכתוב שכאשר מדובר בקידוש השם אין פשרות ואין ויתורים.
ובימינו השפלים מי חכם ויבן אלה?
כלל ד בהמשך

[לוחם יהודה]

חזק וברוך!
תביא עוד

[לוחם סיירת]

תודה על הפרסום !
הבאתה את זה מאיזשהו אתר שיש בו את אור הרעיון ?

[jewlover and arabhater]

תודה על הפרסום !
הבאתה את זה מאיזשהו אתר שיש בו את אור הרעיון ?

בס"ד
לא.
לצערי הרב אני לא מכיר כאלה אתרים שיש בהם את אור הרעיון ולא נראה שגם יש.

[לוחם סיירת]

היה את האתר הזה :
http://www.rabbikahane.org/books/
אבל הערבים הנאצים פרצו אותו! 
צריך לנקום בהם!!!!

[jewlover and arabhater]

בס"ד
הכי טוב זה לקנות את הספר ולא להסתבך

[לוחם סיירת]

בס"ד
הכי טוב זה לקנות את הספר ולא להסתבך

אתה יודע אם אפשר להזמין אותו ? מהישיבה או משהו ?

[jewlover and arabhater]

אתה יודע אם אפשר להזמין אותו ? מהישיבה או משהו ?

בס"ד
אפשר להזמין מישיבת הרעיון היהודי בירושלים

[לוחם סיירת]

בס"ד
אפשר להזמין מישיבת הרעיון היהודי בירושלים

אתה יכול לשלוח לי את המס' של הישיבה בפרטי (אם אתה יודע)?

[jewlover and arabhater]

בס"ד
כן!

[jewlover and arabhater]

בס"ד
ד.קידוש השם חייב להעשות ביד רמה ובריש גלי ולא יתכן קידוש שם שמים קידוש השם לאומי בסתר.
כי עצם המושג של קידוש השם הוא כלפי עם ועדה וכאשר המעשה של קידוש השם(כביכול) נעשה בסתר מחמת פחד הרי הקידוש הופך לחילול ומוטב שלא נעשה כלל וכלל.
הנה ראינו שלאחר שמשה רבנו דחה את הפשרה של פרעה הרשע פקדה את מצרים המכה העשירית והנוראית מכת בכורות."ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת"(שמות יב:ל).בבהלה באמצע הלילה נכנע פרעה כניעה מלאה וקרא למשה רבנו:"קומו צאו מתוך עמי!גם אתם גם בני ישראל...גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם..."(שם:לא-לב) אך עתה מיד בחצות הלילה!ברור עתה שהצר הצורר נכנע כניעה מלאה.נצחון בלי תנאים.אנשים נשים וטף צאן ובקר-הכל.
לכאורה על משה רבנו להסכים ובו במקום לצעוד בראש רבבות ישראל ולהוליכם לחרות.אך לא מחשבותינו מחשבות ה'."אמר להם האלוקים:בלילה אתה מוציא את בני?לא תוציא בני בלילה אלא יצאו בראש גלוי בחצי היום"(שמות רבה יח:י).ומשה רבנו אומר לפרעה(תנחומא בא ז):"...וכי גנבים אנחנו שנצא בלילה!לא נצא אלא ביד רמה לעיני כל מצרים".וכן (מכילתא בא מסכתא דפסחא יג):"אמר לו משה:מוזהרין אנו שלא לצאת אלא בפרהסיא שנאמר (שמות יב:כב):ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר".
והעקרון הוא כה חשוב עד שרבי עקיבא פוסק (פסחים קכ:) שקרבן פסח-סמל הגאולה-נאכל עד הבקר "שעת החפזון" של ישראל כזכרון שהגאולה האמיתית היתה דוקא בבוקר בפרהסיא.ודבר מובן מאליו הוא שהרי קידוש השם תובע "ראש גלוי" בלי מרמה וערמומיות שהרי פשרה וסודיות וערמומיות הן כולן היפוכו המוחלט של קידוש השם שכל מטרתו היא להפגין לעולם ש"אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'"(משלי כא:ל).קידוש השם אומר בגלוי ובלעג למשנאיו:"עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל" (ישעיהו ח:י).ובכן בני ישראל מצווים:"לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר".ורק למחרת לאור השמש:"ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ על צבאותם" (שמות שם:נא).ואמרו חז"ל(ספרי האזינו שלז):"לפי שהיו מצרים אומרים...אם אנו מרגישים בהם אין אנו מניחים אותם...אמר המקום:הריני מוציאם בחצי היום וכל מי שיש בידו כח למחות יבוא וימחה!"ובכן:ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים"(במדבר לג:ג).וכך תרגם אונקולוס:"בריש גלי לעיני כל מצראי".