אני לא יודע מי כורת את מרבית הזיתים. העמלקים כרתו את כמעט את כל החורש הטבעי ביו"ש. לצערי הייתי רק פעמים ספורות ביו"ש אבל ההבדל בין גבעות טרשים חשופות ביו"ש לבין יערות הגליל ויערות ירושלים ניכר לעיין. מבין העצים שנוטרו מסביב לכפרים ערבים נטויים עצי פרי. לפעמים ניתן להבחין באלון בודד שנישאר לפליטה, כנראה משום שקבר שיך חוסה בצילו. אבל העץ השולט הוא הזית.
החוק העותמני שעדיין תקף ביו"ש, (כל עוד מדובר בגזירות שפוגעות ביהודים), מאפשר לערבים לטעון לבעלות חוקית על קרקע 'נטושה' על ידי נטיעת זיתים.
כהניסטים לא מכירים בחוק ששולל מהעם היהודי בעלות על ארצו, אבל רבים מהמתיישבים דוקא מנסים לפעול בהתאם לחוק.
למשל, אני מכיר את המקרה הפרטי של חוות סקאלי. החווה הוקמה על אדמות מדינה, חלקן היו קודם בחזקת אדמות סקר, שהן אדמות נטושות ושלפי החוק התורכי המדינה רשאית להפכן לאדמות מדינה לאחר שהכריזה על כוונתה ונתנה זמן כדי שטוען אפשרי יגיש התנגדות.
הערבים סביב לחווה מנסים לתפוס חזקה על האדמות, על ידי רעייה ונטיעת זיתים. כמובן שהם גם ניסו לרצוח את היהודים שגרים במקום.
המטעים שנעקרו ביו"ש הם מטעים חדשים, לא מטעים עתיקים ולא בשטח שהערבים עבדו מימים ימימה. ללא ספק הערבים מקבלים תקציב כדי לנטוע את המטעים האלה מקרנות מרושעות של גויים ויהודונים אנטישמים, ולכן גם יש לערבים תמריץ לעקור אותם ולקבל ממון נוסף, בדיוק כשם שערבים בעזה פירקו פחונים כדי לקבל פיצוי על 'החרבת' בתיהם.
כמובן שגם ליהודים יש סיבה מוצדקת לעקור את הנטיעות החדשות, משום שהערבים תופסים חזקה על שטח צמוד ליישובים יהודיים, ומלבד עצם נפילת האדמה הקדושה לידי הערבים, השטח ינוצל כדי לתצפת ולארוב ליהודים.