בעזהי"ת
איסור גניבה חל גם על דברים פעוטי ערך. אין לקחת ללא רשות שום חפץ של החבר, ואפילו אם שוויו מועט ביותר, פחות משווה פרוטה. למשל, אין להיכנס לבית השכן ולקחת משם אפילו כפית קטנה ללא רשות. ואפילו על מנת להחזיר אסור, כי שואל שלא מדעת, כלומר ללא רשות הבעלים, נחשב לגנב.
מכל מקום יש לדין זה יוצאים מהכלל, ובדברים זולים שמנהג העולם שלא להקפיד עליהם כלל מותר לאדם להשתמש בחפצי זולתו ללא רשות מפורשת. למשל, אדם שעובר בדרך וצריך קיסם קטן לחצוץ בו את שיניו, מותר לו ליטול קיסם קטן מגדר של אדם פרטי, וכן כאשר אדם צריך גפרור, ובעל קופסת הגפרורים לא נמצא, מותר לקחת גפרור אחד. וכן הדין לגבי השימוש בעט פשוט וזול של חבר, שאפשר להשתמש בו גם ללא רשות מפורשת.
אולם היתר זה כפוף לשני תנאים. האחד, שבעל החפץ לא יהיה באזור, כך שלא ניתן לבקש ממנו רשות. כי אם אפשר לבקש רשות, חובה לעשות זאת, ולוודא שאכן הוא מסכים. והתנאי השני, שמנהג העולם לקחת חפצים אלו ללא רשות, ושאותו אדם, בעל קופסת הגפרורים למשל, אינו מוכר כקפדן וקמצן, ולכן מן הסתם הוא מסכים שישתמשו בחפצים פעוטי ערך שלו.
ואף על פי שמצד הדין מותר להקל, מידת חסידות להחמיר כשאפשר, ולא להשתמש בשום דבר של חבירו, ואפילו לא בעט או גפרור, ללא רשות מפורשת (שו"ע הרב גניבה א'. ערוך השולחן חו"מ שנט, א).
(הרב אליעזר מלמד - פניני הלכה)
בלי-נדר אני אשתדל להביא לכאן בכל יום דברי הלכה בנושאים שונים,והכל למטרת זיכוי הרבים 
