0 משתמשים ו- 1 אורח נמצאים בנושא זה.
לפני 3 שנים, סירבתי בתוקף לבוא לעצרת הפולחן לרבין כחלק מתנועת הנוער הנוע"ל והסברתי לחניכים על פשעיו (זה היה לאחר שראיתי סרטון מצויין של חיים )התקיים מאבק ביני לבינם שבסיומו עזבתי את התנועה המקוללת הזאת. אני לא יודע למה זה האופי שלי.אולי זה בגלל שאני לא קיבוצניק מתיון קלאסי עם כובע טמבל וכף חפירה ביד,או בגלל שאני שומר מסורת (לא מקובל בקיבוץ).שנים אני מייחל לצאת מהקיבוץ שנחשב בעיני למקום בזוי ומלא במיץ הזבל של החברה הישראלית, הסוגדים לקומוניזם ולסוציאליזם.מתייחסים אליי כאן כלא אנושי (אני נשבע לכם, אני מרגיש כמו יהודי בגרמניה הנאצית מוקף בזאבים צמאי דם אנטישמיים)לאחרונה הייתה לי שיחה על כך שתמיד להיות בקרבת מקום של חבר טוב או משפחה שלא ינסו לעשו לי מה שעשו לנער בגילי (קשרו אותו לעץ והיכו אותו אני מתפלא איך זה לא הגיע לתשקורת - כמו שאמרתי המיץ של הזבל) אם לא הייתי קטין הייתי נס מכאן כמו מאש. אבל כרגע איני יכולאני מחכה שעוד שנים ספורות אצא מכאן, ואין ספק שזה יהיה אחד הרגעים המאושרים בחיי.מחר ב -5 הדקות שכולם יעצרו ויעמדו להזדהות עם גלעד שליט ויתפללו שיצא לחופשי, אתפלל בנוסף גם לחופש האישי שלי. ליום שבו אהיה בן - חורין.