חבריי, אני רשמית פוחד מהמצב בעולם, אנחנו רק במרחק נגיעה מהפיכה בלי הפיכה, האסלמיזציה בקרוב תתחיל ברמה שאינה ניתנת יותר לעצירה.
אני כבר מתחיל לפתח חששות לחיי ולחיי רבים מחבריי ואנשים אחרים.
כל יום ויום, אני רואה איך העולם נחרב, איך הוא הופך למקום יותר רע.
כל יום, אני הולך ברחוב, אני רק רואה יותר ויותר זרים, יותר ויותר אויבים, שונאים.
אני מרגיש ריקנות אדירה, אני לא אמצע בדת כמוצא לצערי, והמצב בעולמנו רק גורם ליותר סבל.
איך זה התדרדר...? למה שילדנו יצטרכו לחיות בפחד או בהשלמה עם מה שיקרה בעתיד, למה הם יצטרכו להיוולד לתוך הסבל, להיוולד אל תוך הרוע שרק יגבור ויגבור לרמות שאינם ניתנים לדמיון?
אפשר רק להגיד שאנחנו רק במרחק נגיעה מ"גוג ומגוג", הסוף, האסלמיזציה שתסתיים בקרוב, שתתחיל עידן חדש, עידן רע, עידן של רשע, של סבל, שנאה, חוסר הדדיות...
חששותיי גברו תוך זמן קצר, חששות שציפיתי שיגברו רק בעוד זמן רב, זמן שציפיתי שאני כבר אזדקן, ושאני לא אצטרך לחשוש עד כדי כך, כמו שאני חושש עכשיו.
אני מרגיש שכבר כל דרך לצאת מהמצב והתסבוכת כבר איננה, אני לא יכול להעלות על דעתי מה יהיה בעוד עשר שנים, או אפילו עוד חמש שנים?
אני לא מאמין יותר שישנה דרך לגאולה, להינצל מכל הרוע שיתקיים בעולמנו, עם כל הרצון והכוח שנותר, הנסיון להישאר אופטימי.
הרגשה של ריקנות, חור שחור, אבדון שרק שום כלום יישאר ממנו בסופו של דבר.
הדיכוי והסבל שהעולם עבר מאז או מתמיד, למה כל זה לא יכול להיפסק? למה האינטליגנציה האנושית לא יכולה להיות מנוצלת לטובה? לאהבה? לברית?
כל הנכתב מיוחס כלפי כל איש ורעו אשר מתקיים בעולמנו, אשר סובל ונתון תחת הסבל שאני עצמי חווה על בשרי ודמי, על נשמתי.
אני תוהה, למה כל זה קורה? רק השאלה הפשוטה למה? הרי שום דבר שגוי לא נעשה, ואם כן הוא מזמן נסלח.
הרגשתי מאוד רעה במובן רב ועצום, ועוד בקושי התחלתי להתקרב לבגרותי, ואני כבר חושב ומתנהג כבן שלושים.
האיסלם, המכונה "דת השלום", ובכן, השלום מוצג דרך פיצוץ של מחבל מתאבד באוטובוס, שיגזול חיי נשמות ובריות שלא עשו שום דבר רע לרעו?
של טיל "קסאם" או "קטיושה"? שיפול על גן ילדים, ילדים, שלא עשו עוד שום דבר שיצדיק אפילו את המעשה, שייגזלו חייהם תוך רבע שנייה? רק בגלל עדה? רק בגלל מי שהם נולדו להיות? בגלל דמם?
אנשים שיסבלו, רק כי הם עומדים על עצמאותם, דעתם, חשיבותם, אכן לא כל אידאולוגיה היא מושלמת אך הרי זה מצדיק את לקיחת חייהם?
השמאל העיוור, אחינו, אתם טועים, הדברים הנ"ל רק נכתבים רק כדי לנסות, לנסות לפתוח את עיינכם.
הרי אתם האלה שנתונים תחת הדיכוי הכי רב, אתם סובלים מהיתר! אתם לא שמים לב אפילו, התעמולה... התעמולה שעיוורה אתכם, אחינו, אחינו שלנו, מה נקרה? למה? מה עשיתם שזה מגיע לכם? אחינו.
האנשים, שהתעללו באחיכם, בקרובים ביותר לכם, בבני דמכם, להם אתם מאמינים? לתעמולת הרוע והשנאה שלהם? איך קרה הדבר? האנשים המתפללים לקחת את כל היקר לכם יום אחד, תוך רגע, להעלים כל מה שחייתם למענו, ולא משנה מהו.
אני לא יודע איך להמשיך את הדברים הללו, אני מאוד מודאג מהכל.
יש לי כלכך הרבה דברים להגיד, אך אני פשוט לא יודע איך לנסח אותם לטקסט, למילים.
אחרי שאני אגמור לכתוב את זה, אני אהיה בשתיקה גדולה.
אני רק אשב, והתבונן בעולמנו, במציאות.
