גדלתי גם קצת על ג'ינג'י, זה נראה לי סוג של ניסיון להשריש ערכים קיבוציים. אבל אני לא בטוח. דווקא היה נחמד, אבל כלום לא נכנס לראש מזה.
בתיכון (י"א, י"ב) למדנו תרנגול כפרות (או כמו שאני מכנה אותו: "יהדות עיראק הגיעה לקיבוץ") ואת הספר ה[משום מה]קלאסי בשם 'תפסן בשדה השיפון', שכל מלה שניה בו היא "המחורבן". ממש חינוכי... אני מרגיש את הקלאסיקה זורמת בי. תראה לי שכתוב בתנ"ך פעם אחת את המלה 'מחורבן', ואני נותן לך 200 שקל. מי ממציא את השטויות האלה? מי מכניס את זה לארץ?
אבל פעם היה לי מורה לתנ"ך בכיתה ט', דתי, הוא היה תותח: אמר לנו שלפי התורה, במלחמה צריך להרוג את כל העם שנגדו נלחמים. איפה תשמע דבר כזה היום? אני לא יודע אם הוא צדק, אבל אני כן מעריך את האומץ. זה לא רואה ממטר. ככה אני אוהב אנשים.
