לגבי הציטוט של אריק שרון.
מה ההבדל בין אויבים לבין רוצחים?
אם הערבים לא היו רוצחים אותנו אף פעם, בחיים לא היינו מגדירים אותם כאויבים.
מה זה אויב שהוא לא רוצח? כשהייתי בתיכון, היה מישהו שכל הזמן העליב אותי, אני יכול להגיד שהוא אויב שלי, ולא רוצח שלי. אבל בין מדינות? איך? מי רק מקללים אותנו ולא מנסים לרצוח אותנו? וחוץ מזה, גם אם הם מקללים אותנו. זה מעליב. מי שהעליב אותי, אני לא רוצה להיות חבר שלו. בא לי להעליב אותו בחזרה. ואחר כך בא לי לא לדבר איתו אף פעם.
בוא נחשב על האמצע: בין לקלל לבין לרצוח. כלומר להרביץ. האם יש עם בעולם שבא ומרביץ לעם אחר? לא מקלל, לא הורג, רק מרביץ לו. האם יש דבר כזה בכלל, בין עמים?
אני מדמיין לי בראש, עם שלא אלים כלפינו פיזית וגם לא מילולית. הוא רק רוצה להשתלט. אז הוא כל הזמן קונה אדמות, ומשתלט, ומשתלט, ומשתלט, וגם כשיש לו כוח פי 100 מאיתנו, הוא עדיין רק ממשיך לנסות להשתלט. גם כשהוא ימיר את כולם לדת שלו, חוץ מיהודי אחד, הוא עדיין לא יקלל אותו או ירביץ לו או יהרוג אותו. הוא פשוט ינסה ממש חזק להמיר אותו, עד אינסוף.
האם יש עם כזה? מה הרעיון לנסות להשתלט מלכתחילה?
אני מבין שערבי רוצה לכבוש את ישראל. אבל למה? למה הוא רוצה לכבוש את ישראל? אני ברצינות לא יודע. למה ערבי לא יכול לחיות בעזה עם המשפחה שלו ופשוט לסתום את הפה? הוא לא מקופח ושום דבר כזה. האם זה האיסלם? האם זה התעמולה הערבית של אל-ג'זירה? רק זה? או שיש עוד סיבה? בבקשה תשכילו אותי. אין לי כוח לקרוא מאמרים ארוכים. (זה תמיד 1000 מילים בשביל להעביר 2 רעיונות, אני שונא את זה).
