ולכן אני מפרסם אותו גם כאן.
למה מניאקים חושבים מראש שאני תמים? (בשבילם 'תמים' ואידיוט זה אותו דבר, אבל זה סיפור אחר).
למה שהם יחשבו ככה? האם יש משהו ייחודי לי עצמי, שמציג אותי ככזה?
את התשובה מצאתי לפני דקות מספר: אני אדם טבעי. אדם תמים. אדם שמתנהג בערך כמו שילד מתנהג (לפני שהסיטו לאותו ילד את המוח, לכיוונים שונים ומעוותים שהם כביכול 'האמת המוחלטת', למה אני כזה? בגלל היחס הרע מהבית, שגרם לי "להרגיש ערום", להרגיש שאין במה להיאחז, ולכן התחלתי לחפש את האמת של עצמי מתוך ניסיון אישי ועוד דברים שאולי הם פחות נכון לחפש אמת באמצעותם. ככה בעצם אני שמור ממנטליות שדבקה ברוב האנשים.)
עכשיו, המנטליות המקובל של המניאק, אומרת שהאדם הטבעי הוא טיפש, 'תמים' מה שנקרא, וניתן לנצל אותו. האדם הטבעי אכן ניתן לנצל אותו, פעם או פעמיים. אני לא חושב שהאדם הטבעי הוא אמנם טיפש. העובדה שהצליח מניאק לנצל אותו פעם או פעמיים, לא נובעת מטיפשותו של הטבעי, אלא מתקוותו לחיוב (לטבעי יש שמחת חיים - הוא מאמין שהעולם הוא מטבעו טוב. זה גם נכון. לא חשוב כרגע למה.).
אם תהיה אדם "בכוננות ספיגה", לא תהיה לך חדוות חיים.
אם תהיה בנאדם שמאמין ש*אנשים הם תמיד טובים*, תמיד איזה מניאק יעבוד עליך. אז... הטבעי בעצם נמצא במקום טוב. (כן, אפשר לעבוד עליי. יש לי שמחת-חיים, ולכן אפשר פעם פעמיים לעבוד עליי. זה לא מפריע לי עד כדי כך כמו פעם.)
אז הנה: המניאק חושב שהטבעי הוא 'טיפש', כי זאת המנטליות שבה לוקים המניאקים (הם כולם חושבים אותו הדבר, אף אחד מהם לא מערער על אותה מנטליות של 'הטבעי הוא טיפש', ואף אחד לא חושד בכך שאם כולם מאמינים בכזאת אדיקות במנטליות, אז אולי היא שגויה.). המנטליות איננה לחלוטין שגויה. כי האדם הטבעי היום, אמנם הוא לא נפל למנטליות המדוברת, אבל הוא נפל למנטליויות שונות (כי הוא לא רצה להאמין שהעולם היום הוא רע.) שהופכות אותו באמת לאדם נעול. וכשהטבעי גם נעול, אפשר לעבוד עליו יותר מאשר פעם או פעמיים.
אני חושב, שהטבעי נפל למנטליויות השונות כי 'או שהעולם רע, או שהעולם טוב', או 'יש טובים ויש רעים'. ברגע שאתה מאמין בצורת חשיבה שכזאת, אתה לא יכול כבר לחשוב בצורה של 'העולם הוא באופן טבעי טוב, אבל יש רעיונות כושלים של אנשים, שהפכו למנטרות, ואנשים מסוימים הולכים לפיהן, ולכן העולם היום רע' - זו חשיבה מורכבת מדי בשביל אדם ששנים צפה בתוכניות טלויזיה שחינכו אותו ל- 'יש טובים ויש רעים'. חלק המניאקים שפגשתי, באורח פלא, מסתבר שלפעמים הם בסדר איתך, ולפעמים מניאקים. כלומר האדם הטבעי מבצבץ גם בהם, אבל מאד יפחיד אותם להיפרד ממנטליות שלפיה הם הלכו עוד מהילדות, ולא רק זה, אלא שזאת גם המנטליות שנותנת להם בעצם את כל ה'כוח' שיש להם על ה'פראיירים'. הכוח להיות נוכל... אני רואה איך מניאק2 [בחור כלשהו שאני מדבר עלי בבלוג בד"כ] רואה שאני כבר לא תמים יותר, כי הבנתי דברים ושברתי כמה מנטליויות של 'פראיירים' שנפלתי אליהם בעבר, והוא רואה שאני טבעי, אבל יחד עם זה לא 'פראייר', והוא מתקשה לעכל את זה, הוא לא רגוע - הוא מנסה ליצור איתי קשר ולדבר איתי כדי לוודא שאני בכל זאת כן 'פראייר'. לא ייתכן בעיניו דבר כזה שהטבעי איננו פראייר, אם הוא יבין שדבר כזה הוא נכון, הוא ייכנס לדיכאון עמוק, הוא ירגיש שהרצפה נשמטת לו מתחת לקרקע.
