http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=9601בתת פרק זה ננסה מתוך שתי זוויות: הפילוסופיה הכלל עולמית, והיהדות, להבין את התקופה שבה אנו חיים כיום, את הדרך שבה הגענו לשם, ואת הפוטנציאל הגלום בה כפי שהוא משתקף בסרט.
אם נתחקה אחרי התפתחות התודעה האנושית מאז בריאת העולם, ונדמה אותה להתפתחות של נפש אדם בודד, נגלה קווי דמיון מפתיעים. דומה כי כמו תהליך ההתבגרות מילד למבוגר , העובר דרך שלב הנקרא גיל ההתבגרות, גם האנושות כולה ובתוכה אנחנו יוצאים בתקופה זו ממרד הנעורים הגדול של כלל המין האנושי.
האנושות בכללותה, עד הופעת השכליות היוונית, חיתה במודעות אקטיבית לעולם הרוחני העוטף אותה. כל העמים כמעט ככלל הכירו בכך שהמציאות השלמה משתרעת מעבר לגבולות של הגוף, ושל העולם החומרי בו אנו חיים, ושחיינו כאן צריכים להיות מכוונים לפי תכליתם הרוחנית. עם התפתחותו של השכל החוקר פתאום קלט האדם כי הוא יכול להבין את המציאות, ועם הבנה זו הוא יכול לשלוט בה.
האדם החל להפשיט את התופעות בעולם ממטענם הרוחני והרגשי ולהסבירם על פי נוסחאות מתמטיות קרות וחסרות חיים. המדע נתן לאדם בו זמנית גם כלי שליטה בעולם , וגם הרגשה שהוא כבר לא צריך אף אחד - הוא אוטונומי – עומד ברשות עצמו. הוא מגדיר את עצמו כפי שהוא למד להגדיר את העולם, הוא הריבון של עצמו. נשמע לכם מוכר? לא בכדי. זהו בעצם הלך המחשבה הבסיסי של הזמן החדש – מרד הנעורים העולמי.
מורי הדרך העיקריים של תקופה זו כמו שפינוזה, קאנט, דקארט, ניטשה, הובילו את המהפך – לא עוד הסברים מטפיזיים מופשטים – אנחנו נגלה אובייקטיבית מהו העולם ,מהו האדם, כאשר הקו המנחה הוא השכל- האדם הוא נקודת הייחוס, ה אני הוא המרכז - המהפכה הקופרניקית.
האדם לשיטתם, הוא אפילו זה שיצר (מתוך צורך שלו) את מושג האלוקות והעולם שמעבר – הוא ברא את אלוקים !!! כשם שהאדם חשב שהוא מבין את העולם כך הוא חשב שהוא גם ימצא את הערכים האובייקטיבים – את המוסר האמיתי, הנחה אשר אפשרה לו לזרוק לפח את כל האמונות הרוחניות / דתיות הקודמות אשר בסך הכול היו לשיטתו הסברים פרימיטיביים למהות העולם. האדם גירש את אבא מהבית. הוא האמין שבעזרת המדע האובייקטיבי – הוא יגלה את מהותו, את תכליתו, הוא יגלה משמעות. האדם עדיין האמין שהיא קיימת, רק שכמו שחסרים לו עדיין רק הכלים כדי להבין סופית את העולם, כך חסרים לו רק הכלים להבין באופן מוחלט את המשמעות.
אבל מה בסוף קרה? היה משבר!!
פתאום החלו להופיע בקעים באוטונומיה של האדם (פוסט מודרניזם). החלשות העולם האנושי הטהור. החלו להופיע בזירה המדעית יותר ויותר סימנים שרמזו בצורה תקיפה והולכת כי לאדם אין כלים להבין את המציאות. לא רק שאין לו כרגע את הכלים, אלא שלעולם לא יהיו לו.
המגבלה אינה טכנית אלא מהותית ! החלו להופיע שיטות שדיברו על יחסות, אי וודאות, קומפלמנטריות, אנטי חומר, אין יותר חומר, הכל סוגים של אנרגיה, שדות כוח, זמן שלילי, חלקיק שהוא גל, חומר שהוא אנרגיה, חופש החלקיקים, קוונטים, צפייה המשנה את התוצאות וכו. מושגים המצביעים על מוגבלות תפיסתית –שיטות המחקר עצמן נמצאו פסולות.
האדם החל לקלוט שהכלים הסופיים של עולם החומר טובים רק ברמה של הבועה הקרובה שבה הוא חי, אולם אינם מספיקים כדי להבין את השלם. הוא החל לרדת מחלומו הראשוני להבין את המהות, את התכלית, אולם במקום להבין שהוא פשוט לא משתמש בכלים הנכונים, הוא עשה את השגיאה הפטאלית והחליט שאם המדע לא מצליח לגלות – אז כנראה אין משמעות אחת, אין תכלית, אין אמת !! ומכאן לניהיליזם טוטאלי – כל אחד והאמת שלו.
לא יודעים אז לא כופים. ייאוש מידיעה. סובלנות כמעטה לחוסר תוכן וריקנות. אקזיסטאנציליזם – עולמו של המקרה, התאונה, והטעות.
זהו הכלא שלנו, זוהי התודעה – AI , התפיסה שיצר האדם שהשתלטה עליו. זהו העולם-העלם שהכניס האדם את עצמו אליו ושממנו הוא אמור לטפס החוצה.
לסיכום מצא את עצמו האדם מצד אחד, בעזרת המדע, שולט ביד רמה בעולם הקרוב הסובב אותו –מלך. ומצד שני, אותו מדע גילה לו כי הוא בסך הכול מקרה שקרה, אבק של כוכבים על גלקסיה עלומה שנעה בחוסר משמעות משום מקום לשום מקום, ללא תכלית, ללא מטרה, וללא משמעות, תאונה או טעות אבולוציונית. מבחוץ הוא מלך, ומבפנים ריקנות תהומית וריקבון רוחני.
לתוך דיכוטומיה זו של עידן הפוסט-מודרניזם נכנס המטריקס אשר אמור לגלות חזרה לאדם השקוע בצעצועים האלקטרוניים המדהימים של סוף המאה ה20 את הכלים כדי לפרוץ מעולמו הפיזי של האדם – לגעת בנקודה של המעבר ועי כך למצוא משמעות – תכלית וייעוד.
זהו תפקידם של בני שם (בנו של נוח). לשם שם שתי משמעויות: name , there . המשמעות הראשונה היא שם ולא פה. יש את העולם הזה , הקרוב, ויש את מה ששם, מעבר, מחוץ לגבולות העולם הזה. חזל מספרים לנו ששמיים זה שם פעמיים, והם נבראו תחילה. הם מייצגים את התכלית, המטרה. הארץ נקראת ארץ מלשון רצון וריצה – חסרון , צורך שגורם לתנועה אל התכלית אל המטרה.
שם במובן name מייצג את המהות- תכליתו של הדבר, שהוא שם ( there )- מעבר להרכבו הפיזי, מעבר לגופו. (כמו שמודגם בסרט בשמו של NEO שבשינוי סדר האותיות מתקבלת תכליתו – ONE ). על הארץ לעולם לא נמצא את התכלית, את המשמעות – כי היא שם, מעבר, בשמיים. המדע שניסה עם כלים ארציים למצוא אותה נכשל, אז האדם החליט למצוא תחליפים ארציים למשמעות ולמהות האמיתית – המהות שמעבר – המהות הרוחנית.
הבעיה היא כי תענוג ואושר אמיתיים נובעים תמיד ממילוי הייעוד, מהגשמת התכלית, ולכן התחליפים הארציים אינם מביאים את האושר המיוחל אשר מגיע רק כאשר האדם ממלא את ייעודו המקורי , כאשר הוא מתחבר אל השם. עד אז, על אף מילוי הרצונות הארציים, הוא פשוט מרגיש ריק – והנפש לא תמלא.
לאדם ניתן תפקיד כפול. מצד אחד רדוה וכבשוה – לכבוש ולשלוט על העולם, ומצד שני לעבדה ולשמרה – לשמור על העולם ככלי לעבודה רוחנית ומילוי הייעוד, הגשמת התכלית שניתנה לו עי שולחו. האדם בזמן החדש בשכרון התפעלותו מעוצמתו ויכולת שליטתו ,שכח את הלשמרה. הוא שכח את תפקידו וכך החל להרוס את העולם .
זהו עולמו של יפת (בנו האחר של נוח - אבי יוון), אבי העולם המערבי, שהוא רק חצי תמונה – החצי של השליטה . המטרה הסופית היא איזון בין יכולת השליטה לבין הכרה בשליחות ובשולח, וקבלת המרות, עצמאות מול עבדות, חופש מול ייעוד.
שלמות היא תמיד חיבור חי בין ניגודים, והאדם השלם הוא זה שיכול להכיל את הניגודים בתוכו. וישכון יפת באוהלי שם.
אקזיסטנציאליזם ומקריות לעומת השגחה תכנון ותכלית
במשך הסרט כולו אנו עדים למלחמה השקפתית בין מורפיאוס וניאו, לבין סמית ושאר נציגי המערכת. מהותו של המטריקס הוא עולם וירטואלי (דמיוני) בו חיים מוחות האנשים הרדומים באשליה של מציאות. המטרה של המערכת וסוכניה הוא שמוחות האנשים שמשחקים בתוך אותו עולם דמיוני לא יתעוררו ממנו, ולכן תפקידם הוא לשכנעם כי זה מה שיש וכל דיבור על מציאות שמעבר, על תכלית וייעוד הוא עקר ושטותי.
זהו קו ההגנה הראשון של המערכת. (בהמשך נתוודע לכך שישנם קווי הגנה נוספים עבור אותם חריגים שאינם קונים את הבלוף ולא מסתדרים בתלם של המערכת, כיון שמשהוא דוחף אותם בכל זאת לנסות לחפש , להתעורר. להם מוכרת המערכת בתוך המטריקס גלולות כחולות בצורת סדנאות ושיטות רוחניות שונות המדברות אמנם על שחרור, אולם תפקידם האמיתי הוא רק להשקיט את המצפון הבוער לחירות, להסיטם מדרך לוחמי ציון, ולהשאירם בתוך האשליה).
תפקידו של סמית מתקופת היותו סוכן המערכת ועד טיפוסו לעמדת תשלילו של ניאו, לשכנעו כי מאבקו חסר תועלת. לדבריו : תקווה, אמת, אהבה, בחירה, הינם המצאות של מוח אנושי עלוב המנסה להצדיק קיום חסר משמעות ותכלית. אשליות שהינם מלאכותיות כמו המטריקס עצמו. מעין מה שלמדנו לעיל כי האנושות באכזבתה מהבנת המציאות האמיתית והמשמעות, קבעה שרירותית כי אין כזאת , וחיפושו הבלתי נלאה של האדם אחריה נובעים מחוסר השלמתו עם עובדת חסרונה. העולם לא נברא מתוך תכנון ולכן משולל כל תוכנית ייעוד או מטרה. העולם פשוט קרה – מעין תאונה בלתי רצונית.
קולו של סמית הוא קולה של האקזיסטיאנצליזם, התפיסה שמחזיקה במוחותיהם של רוב העולם הנאור בתקופתנו. ביסודה מונחת ההנחה שכבר הבנו – ייאוש מלמצוא מטרה. אין אמת, אין משמעות, אין תכלית – כל אחד יחליט לעצמו מה התכלית. או אפילו לפי ז.פ.סארטר: התכלית היא להיות מסוגל לחיות ללא תכלית, ללא משמעות. חופש וסובלנות שהינם מסווה לשיברון ערכי כלל אנושי. אנחנו לא יודעים מה נכון, אז כל אחד יעשה מה שהוא חושב וינסה לא לפגוע בזכותו הדומה של חברו.
סובלנות הנותנת כשרות עקיפה ולגיטימיות להשקפות פסולות והרסניות במסגרת חופש הפרט, חופש הביטוי, ועוד מיני חופשים אשר מהותם האמיתית עבדות נוראה לעולם האשליה ,למטריקס, לעולם החומר והתאוות הגופניות (סייפר).
לעומתם אנו רואים את ציון ולוחמיה- אשר רואים את עצמם בשליחות. שליחות לאמת. מתוך הבנתם כי העולם מתוכנת / מתוכנן עי תודעה שנמצאת מעבר למציאות שאנו מכירים, הם מבינים כי אם יש תוכנית, אז יש מטרה, יש תכלית. התפקיד של האחד ושל כל אחד ואחד הוא להבין את תפקידו – את הסיבה שהוא פה , את השתלבותו בתוכנית הכללית.
מורפיאוס בנאומו לפני המבצע מלמד את חבריו כי אין דבר כזה תאונה או מקרה – יש השגחה, תכלית, ייעוד. יש משמעות לכל דבר, לכל פרט, לכל רגע. יש תוכנית !!! מלחמתם היא בראש וראשונה להכיר בשליחות. בהמשך המלחמה עוברת להתנגדות והתמודדות עם סוכני המערכת המנסים להרדים אותם ואת שאר האנושות. החופש האמיתי הוא חירות מהעבדות למטריקס, חירות הכרוכה במסירות הקרבה ומחויבות לאמת, לדרך של לוחמי ציון.
http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=9601