בס"ד
http://hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=8362קשיי ההורה בן זמננו
בעבר היה הילד גדל בתוך החמולה המשפחתית, תמיד היה מי שיטפל בו וכשגדל מעט והגיע לגיל שבו יכול היה לעבוד, היה משתלב באופן טבעי בעולם המבוגרים, ומוצא בו את מקומו.
11/09/07 גב` ליאורה צובל
גם להורה הייתה תמיכה, בתוך החמולה, הייתה לו הקואליציה שלו ודורשי טובתו. היה מי שאפשר לו לנוח מעמלו ההורי, והיה עם מי לחלק עוד סמכויות ותפקידים נוספים. ואילו היום, הילד גר עם משפחתו המצומצמת האחראית על כל צרכיו, האב אחראי על הפרנסה האם בדרך כלל אחראית על גידולו בבית. זמן הילדות, המשחק וחוסר לקיחת האחריות התארך, ובמקום לתפוס מקום משני בתוך החמולה הפך הוא למרכז המשפחה כולה.
כולם מתרוצצים סביבו וטורחים לספק את צרכיו, ולא אחת את גחמותיו. הפרסומות הרבות המתנוססות בחוצות מעלות על נס את הריהוט, הביגוד, הממתקים ושאר צרכי הילד, ונראה, שחלק ניכר מהתעשייה הכלל עולמית עסוק בפיתוח וטיפוח צרכים אלו. המסר הכללי הקיים בחברה בה אנו חיים הוא, שלהורה יש חובות אין ספור כלפי ילדו, והממסד והחוק מגנים עליו מפני כל עושק. איננו טוענים שאין צורך להגן על ילדים, בוודאי שצריכים להגן על הילד מפני מבוגרים העלולים להזיק לו. ובוודאי שילדים לא נדרשים לעשות תפקידיהם של מבוגרים. אך בתוך החגיגה הזו אנו שוכחים שאותו הורה חזק וגדול היכול כמעט הכל, גם הוא זקוק לפעמים לתמיכה, חיזוק והגנה.
כשאנו פוגשים תינוק קטנטן וחמוד בעגלתו, אנו נמסים לקראתו וחפצים להשתעשע בו, הוא נקי ורחוץ וחייכן, אנו לא חושבים על העמל הרב שעומד מאחורי החיוך חסר השיניים שמרוח על פניו. מי כמונו ההורים מכיר ויודע כמה טרחות צריך לטרוח כדי שזאטוט כזה יהפוך לאדם מחונך ואחראי, המסוגל לגדל דור חדש בעצמו, לקחת עול, ללמוד תורה, לפרנס וכו'. מי כמונו מכיר את פרטי עבודת גידולו, את הלילות ללא שינה, את העייפות, הדאגה ולפעמים המבוכה והבילבול שהם מנת חלקו של ההורה כבר מראשית דרכו. השחיקה בכוחותיו של ההורה עלולה לתפוס תאוצה כאשר אין להורה משפחה רחבה שתומכת בו ואין הוא יכול להתפנות לעיסוקים החשובים לו בכדי לקחת מנוחה מתפקידיו ולהזין את נפשו בעיסוקים המעניקים לו כוח להמשיך ולתת.
בין שני בני הזוג, האימהות הן אלו שבדרך כלל חוות חזק יותר את חווית התסכול סביב גידול הילדים, מכיוון שמטבען הן בדרך כלל מוותרות יותר על צרכיהן האישיים לטובת ההתחשבות בבני המשפחה ובמיוחד בילדים. נשים שוכחות לטפח את עצמן, לצאת עם בן זוגן, לקנות לעצמן בגדים חדשים, ללכת לרופא שיניים, ולאט לאט בהדרגה הן מוצאות את עצמן מותשות, ממורמרות, אכולות כעס, רגשי אשמה וספקות.
ומי סובל? כמובן הבעל והילדים.
ידוע הסיפור על העשיר שרצה להתעשר עוד ועוד והלך להתברך אצל רבו למען יצליח בעסקה החדשה שעמדה לפניו. התעניין רבו על טיב העסקה ועל סיכוייה להצליח, והעשיר סיפר לו על כך בהתלהבות ובשמחה. ומה אתה אוכל במשך היום? שאל הרב. השתומם העשיר על השאלה אך ענה, ''אני?, מעט לחם ומעט מים, אין לי תאוות מיוחדות''. סירב הרב לברכו. ''לך לביתך, ואכול כל יום ליטרא בשר שמן ומשובח ויין ישן וטוב ושוב אלי בעוד חודש אז אברכך''. חזר העשיר תמה לביתו אך עשה את מצוות הרב. כעבור חודש כשחזר לרבו, חקר אותו רבו שוב ושוב על מאכליו ורק לאחר שווידא שהקפיד לעשות כמצוותו בירך אותו ברכה גדולה להצלחה. ואחר כך הוסיף ואמר ''עכשיו אסביר לך את פשר בקשתי המוזרה, כשיבואו לבקש צדקה ממי שאוכל לחם צר ומים לחץ, תשובתו תהיה – גם לי אין ואיך אתן לך? אך מי שאוכל בשר ושותה יין ישן וטוב במשך כל יום, הוא זה שיוכל לתת גם לאחרים מהשפע שנפל בחלקו''.
פרסומת
התפקיד הייחודי של ההורה הוא תפקיד המתמשך לאורך כל החיים. אין אפשרות להתפטר ממנו ואין אפשרות לגירושין. גם האפשרות להזניח מגונה וכך גם האפשרות למלא את התפקיד באופן חלקי, ורבים המפריעים בדרכו. אם זו המתירנות שאת פרותיה הבאושים אנו אוכלים עד היום, שגבתה את מחירה היקר מן ההורים, בכך שאותתה לילד בין אם בדרך חבריו ובין אם בדרך הוריו, שסמכות, משמעת וגבולות הן מילים מגונות המתנגדות למושג אהבה וקבלה. מה שגרם לכך שבבתים רבים החלו להופיע תופעות של חוסר משמעת וכבוד להורים, בבחינת ''נערים דוחפים את הזקנים'', וההיררכיה המשפחתית נהרסה.
אם אלו הקונפליקטים בין ההורים שעלולים לצוץ על רקע היחס הנכון שיש להעניק לילדים. כאשר האם לדוגמא למדה בקורס שילדים צריכים דברים כאלה ואחרים והאב מביא מבית הוריו דפוס אחר של התנהגות למפריעים אלו נוסף הידע בנושאי החינוך והפסיכולוגיה המגיע אל ההורה דרך אמצעי התקשורת השונים, המורה על ההורה באצבע מאשימה כאשר התנהגות ילדו אינה הולמת. על כן ההורה של היום פעמים רבות חדור רגשי אשמה, חרד וחסר ביטחון הוא חושש שמה יזיק לילדו האהוב, או יאבד אותו. ומתוך כך אין הוא מסוגל למלא את תפקידו בצורה אמיצה, ספונטנית ויצירתית.
עד כי פסיכולוגים ואנשי חינוך אומרים שעדיף הורה שעושה טעויות ושבטוח בצדקת דרכו מהורה המהסס, הצמוד לספר וחסר הביטחון העצמי. ולכן עלינו לזכור שגם אנחנו זכאים לכמה זכויות, שהעיקרית שבהם היא להקדיש את זמננו ומרצנו לדברים נוספים מחוץ לתפקידנו כהורים. אנו זקוקים לזמן חופשי לעצמנו, לזמן מיוחד אך ורק לנו ולבן זוגינו. מותר לנו לאפשר לעצמנו לעשות שגיאות ולחיות ללא רגשי אשמה, לישון בשקט ולהנות מהפרטיות שלנו ומיחסי חברה בריאים ותקינים.
" התפקיד הייחודי של ההורה הוא תפקיד המתמשך לאורך כל החיים. אין אפשרות להתפטר ממנו ואין אפשרות לגירושין. גם האפשרות להזניח מגונה וכך גם האפשרות למלא את התפקיד באופן חלקי, ורבים המפריעים בדרכו "
