למרות השוני, אני יכול להגיד בפה מלא שיש ביניהם העדיפים בהרבה על כל מיני יהודים.
לצערי הרב, אתה צודק 100%.
לצערי אני חי שנים בעיר בה חי ופעל מרטין לותר. כל בוקר בדרך לשחרית אני שומע את פעמוני הכנסיה הלותרנית. אצל הנוצרים בכלל, והפרוטסטנטים, שהם הרוב במדינה בה אני חי, הדת זה דבר חיצוני בעיקר. מתלבשים יפה, הולכים לכנסיה, מתנהגים יפה ובכבוד, מקשיבים לכומר שנושא דרשה. יש להם אירגוני סעד שלהם. אף אחד מהם לא מבין כלום בדת שלהם - כולל הכומר. הם מדליקים בראש השנה שלהם מנורות בצורה של חנוכיות פסולות בבתים ולא מבינים למה. גם לא מעניין אותם לדעת. זה המנהג. יש שווקים שלמים של כל מיני שטויות לראש השנה שלהם והם לא מבינים למה הם עושים את זה. פעם מצאתי בשוק כזה, בין החנוכיות הפסולות חנוכיה כשרה עם מגן דוד מנחושת.
אמת.
כמעט כל המשפחות של יהודים כאן הן מתבוללות:
יהודים שהתחתנו עם נוצריות או אטאיסטיות. הן נשים יפות מאד כנועות וצייתניות ושפלות רוח ונאמנות מאד. בנושאים של דת או משפחה או גידול ילדים או יחס להורים כמובן שאין בהן כלום. הן מוכנות לקבל כל השפלה וכל תכתיב מהגבר שלהן. מבחינתן הגבר שלהן היא יותר מאלוהים. יש מקרים שהגבר מבוגר בעשרות שנים מהאשה ולא איכפת לה. יש ביניהן שהן נשים משכילות וחכמות ומוצלחות מאד ונשות עסקים. יש המון נשים נוצרניות או אטאיסטיות שמחפשות גברים שנימולו. הן לא מוכנות לשכב עם גברים שלא נימולו. כנראה שיש למילה השפעה על התחושה של האשה. הערבים והטורקים שנימולו ממש חוגגים איתן. וכמובן שהערבים מתנהגים איתן כמו שהערבים רגילים להתנהג עם נשים בכלל, ועם נשים לא מוסלמיות בפרט. לנשים האלו זה לא מפריע. להיפך הן מרוצות מאד. רק שתבינו מכך אלו חיים דפוקים היו להן גם ככה...
ממש מוזר. תמיד נראה לי שהנוצרים, בעיקר ה"אדוקים" (הווה אומר קאתולים ופרוטסטנטים פעילים) סולדים מהמוסלמים ומהערבים יותר מאשר הנוצרים החילוניים. אתה בטוח שהרשמים שלך אובייקטיביים? זה הכל ממש חדש לי. ממתי אכפת לגוייות שהפרטנרים שלהם נימולו?
יש גם נשים יהודיות שהתחתנו עם גויים. הגויים מאד תרבותיים ומכבדים את הנשים היהודיות. הם מאד שפלי רוח ולא מתערבים במה שהן עושות בבית או עם חינוך הילדים או הקשר להורים. הם יותר משרתים של היהודיות מאשר בני זוג.
טוב, לפחות זה...
הלא יהודים בקשרי ההתבוללות לא רואים את עצמם בצורה הזו. הם לא חושבים שהם חיים חיי שפלות והשפלה. הם כל כך דפוקים וכל כך מסכנים, שמבחינתם הם חושבים שיש להם חיים מאד מאד טובים עם בני הזוג היהודיים. היהודים במערכות היחסים האלה, למרות שהם ברובם רחוקים מהדת מאד חיים כל הזמן בתחושה של "משהו לא בסדר כאן". לא שמעתי שיהודים מעריכים את הלא יהודים שלהם מעבר לנימוס, לכניעה ולצייתנות שלהם.
זה נשמע הגיוני, למרות שאני אישית לא בקשר עם יהודים שהתחתנו עם גויים. אני משוכנע שיש מתבוללים מוחלטים (משני הצדדים) שמתחתנים מתוך אהבה, רוחשים כבוד זה לזו (או זה לזה או זו לזו רחמנא ליצלן), והמשותף לשני הצדדים הוא שנאה תהומית לכל אמונה או דת, וסגידה ל"נאורות" ולאוניברסליות.
היכרתי יהודי אחד, כהן, שבא ממשפחה ענייה. בצעירותו נשא לאשה יהודיה חוצפניה ויהירה ובת למשפחה עשירה. גם החותן שלו זילזל בו כי לא היה עשיר ועשה אותו עבד שלו. המשפחה ההיא מיררה את חייו והשפילה אותו. לאחר שהתגרש, העדיף לחיות עם גויה כנועה וצייתנית ושקטה ושפלת רוח. אחרי כל מה שעבר, הוא מאד מרוצה מאשתו הנוכחית וחי חיים שלווים.
איך שאני מבין את אותו כהן! (סיפור ארוך)
למרות שהתבוללות היא דבר נורא, אני יכול היום להבין איך זה קורה וכמה אדם צריך להיות חזק עם עצמו שלא להיכנע לנוחות ולזמינות של חיים כאלו.
רבותינו זכרונם לברכה אמרו (אבות ב, ד) : "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו". ואיך שאפשר להבין את התמרמרותו של יהודי שחי בגולה, שאולי מאוהב באיזו גויה, אבל מתגבר על יצרו ועושה רצונו כרצון בוראו, מתחתן עם יהודיה בעיקר מתוך רגש של מחויבות, ובסופו של דבר מתברר שהיא פוסטמה שמבחינת אופיה גרועה אלפי מונים מכל הגויות שאותו גבר יהודי הכיר בימי חייו, ואפילו יותר גרוע---אם אותו יהודי מחליט בשלב מסוים להתקרב יותר ליהדות, ומתברר לו שבעצם היא לא מעונינת בכך---היא רוצה להיות יהודיה "חילונית". אז כל ההקרבה היתה לריק. (לצערי אני מדבר מנסיון.) בטח שזה קשה, בטח שיש התמרמרות, ספקות, כעס, והרהורים כגון, "זה מה שאני מקבל כתמורה להקרבתי וכוונותי הטובות?! כך השם מעריך את מאמצי ויוזמתי? אז לעזאזל עם כל היהדות, אני לא רוצה להיות יהודי, אני רוצה להיות בן-אדם, ואין לי שום כוונה להקריב את האושר האישי שלי בשביל אמונות תפלות."
כמובן שזו המסקנה הלא נכונה, ולמעשה זו הוכחה לכך שהגלות היא קללה, ושמה שצריך לעשות זה לא להישאר בבית-הקברות הגלותי ולהתחתן עם גויה, אלא לעלות לארץ ישראל ולהתחתן עם יהודיה מאמינה. הקב"ה כביכול עוזר לאותו אדם להגיע לאמת המלאה בכך ש"מחבל" במאמציו להיות יהודי באופן חלקי. הקב"ה כביכול אומר לאותו אדם, "זה לא מה שאני רוצה ממך. רצונך להיות מאושר ואילו רצוני שתהיה מאושר בארץ שהבטחתי לתת לאבותיך ולזרעם. עדיין לא עשית רצונך כרצוני."
"אבות אכלו בסר, שיני בנים תקהנה". אני ויהודים אחרים שהם צאצאיהם של מתבוללים משלמים את המחיר על חטאיהם של אבותינו המתבוללים שבעטו ביהדות.
