בס"ד
לא כולם,יש דתיים-לאומיים תורניים שהם תלמידי-חכמים עצומים כמו תלמידי ישיבת מרכז-הרב.
וכמובן גם ישיבת הרעיון-היהודי שהקים גדול-דורנו הרב מאיר דוד כהנא זצוק"ל-הי"ד,ולראייה כך לדוגמא את ידידינו נועם פדרמן,ברוך מרזל,מיכאל בן-ארי,איתמר בן-גביר.
וגם למשל אפי איתם שהוא בעל-תשובה והוא דתי-לאומי-תורני וגם הרב הצבאי אביחי רונצקי שהוא תלמיד-חכם עצום.
ויש גם להפך חרדים שאומנם לומדים-תורה ואין להם דרך-ארץ וכל לימודם מסתכם בפרו-ורבו ולימוד-תורה שלא על מנת לקיים את חלק מהמצוות.
לעומת-זאת למשל תלמידי ישיבת מרכז-הרב נוהגים בדיוק כמו החרדים ורק שהם גם מקיימים את מצוות יישוב ארץ-ישראל והגנה עליה שזה אומר התגייסות לצה"ל.
כך שלפי-דעתי הם אף עולים על החרדים כי הם לומדים על מנת-לקיים את כל המצוות הנוהגות בימינו ולא מתעלמים ממצוות מסוימות כגון(יישוב ארץ-ישראל) איזה מין דבר זה שנגרע אחת מהמצוות שה' ציווה אותנו? הרי רשום "לא תוסיף ולא תגרע" לא?
יהדות זה לא רק "פרו-ורבו" ולימוד על מנת לא-לעשות.
ראשית-כל, מי שמקיים את מצוות התורה והולך על-פי ה"שולחן ערוך" הוא יהודי דתי אמיתי ושלם ללא תלות בזהות מחנאית כזאת או אחרת. עכשיו, לגבי הציבור הדתי-לאומי -- חס מלהשוותם אל הרפורמים. האחרונים אלו כופרים בדת משה באופן גלוי ומוצהר ומעוניינים להעביר את עם ישראל על דתו, אמונתו ותורתו. שואה רוחנית פר סה רח"ל. יותר גרוע מהגויים, לצערי הרבה יותר מוצלח מהם.
הציבור הדתי-לאומי לעומת זאת כן דבק בשורשים יהודיים תורניים ברוח ישראל סבא, אלא שהוא ציבור מאד מגוון, פלורליסטי ו"פתוח" (אין זה משנה אם זה "כשיטה" או לא, זאת המציאות גופא נקודה), וסיבותיו עימו. הללו החליטו לחבר את הציונות הממלכתית החילונית ההרצלייאנית עם הציונות של התורה, ונחלו כישלון חרוץ, משום שאלו שני הפכים גמורים ומנוגדים. הציונות החילונית חרתה על דיגלה מהיווסדה מרידה באלוקי ישראל והסטת התורה מלב העם, וזה מה לעשות, לא מסתדר עם השקפת הציונות על-פי התורה. הם החליטו להתפשר ולוותר על חוליות בעמוד-השדרה התורני האותנטי שלהם כדי למצוא-חן ולהוכיח את נאמנותם בעיני הממסד החילוני, בתקווה ובאמתלה של סחיפת כל החילוניים אליהם בסוף הדרך (כך הם חשבו).
כאמור, הם נחלו כישלון חרוץ. מי שמחניף לרשע, סופו שנופל בידיו. וזה בדיוק מה שקרה להם. כיום, הם במשבר אידיאולוגי ודתי עמוק. נכון, שהם באופן עקרוני אנשים מאמינים בעלי אוריינטציה דתית רוחנית אמונית, כך שלמרות כל מה שעברו עדיין מנשבת ברובם רוח של הקרבה וחיות פנימית מושרשת. אבל כציבור בחתך-רוחב, הם משוסעים, מפוררים, רגישים ופגיעים מאד, פיתחו תלות, לא יציבים.
אתה אומר שיש חרדים שלומדים תורה ואין להם דרך-ארץ. הדבר נכון לגבי כל ציבור שהוא ובוודאי אינו מאפיין את הציבור החרדי באופן מיוחד על-פני שאר המגזרים. אתה אומר שהחרדים מתעלמים ממצוות יישוב ארץ ישראל והגנה עליה שזה התגייסות לצה"ל. טעות! החרדים מקיימים מצוות יישוב ארץ ישראל -- עובדה, הם מתגוררים בה ומיישבים אותה לכל אורכה ורוחבה. גם בשטחים שמעבר לקו הירוק, אם אתה לא יודע, ישנם מתיישבים חרדים חובשי כיפה שחורה מבד. העובדה שרובם אינם דרים מעבר לקו הירוק נובעת מטעמי "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" והאיסור להתגרות בגויים -- מצוות שעל-פי התורה חלות על עם ישראל עד סוף תקופת הגלות (ואנחנו עדיין בגלות, אגב).
לגבי שירות חרדים בצה"ל, דיברו על הנושא וטחנו אותו כל-כך הרבה, שנראה לי די מיותר לחזור שוב על אותן סיבות. בקצרה:
1. יש חרדים משרתים בצה"ל -- נח"ל חרדי.
2. יש הרבה יותר סרבני גיוס "חילוניים" בלי אפילו צידוק של "תורתם אמנותם" -- איפה השיוויון? או שיש שווים יותר ויש שווים פחות?
3. דיני כשרות לא מוקפדים כהלכה בצה"ל.
4. דיני עריות ופריצות כנ"ל.
5. גם בימי יהושע בן-נון היו 50% לומדי תורה ו-50% לוחמי חרב. קדימה, אני רוצה לראות שיוויון -- 50% מהישראלים ילמדו בישיבות!!! (המגזר החרדי מהווה רק 15% מן האוכלוסיה בישראל.)
ועוד תוספת קטנה: אני אישית לא מבין איך הדתיים-לאומיים בכלל משרתים בצה"ל אחרי הגירוש מגוש קטיף ומצפון-השומרון ואחרי שהוכו שוק על ירך (תרתי משמע) דווקא על-ידי הגוף שהם הכי ממושמעים ונאמנים אליו -- צה"ל. הם הראשונים שהיו צריכים להדיר רגליהם כליל מן הגוף הזה באופן מופגן ומחאתי -- לשיטתם!
