בס"ד
1.קריעת ים סוף
http://shofar.net/site/ARDetile.asp?id=4502קריעת ים סוף - שביעי של פסח
שבת שקורים בה בתורה בפרשת בשלח, נקראת ''שבת שירה'', על שם שירת הים שאמרו בני ישראל אחר קריעת ים סוף, והיא כתובה בפרשה זו.לא שירת הים בלבד יש בפרשה זו, אלא עוד הרבה ענינים: יציאת מצרים, קריעת ים סוף, חוק ומשפט, מן, באר, ומלחמת עמלק. ואף-על-פי-כן לא ייחדו י
שבת שקורים בה בתורה בפרשת בשלח, נקראת ''שבת שירה'', על שם שירת הים שאמרו בני ישראל אחר קריעת ים סוף, והיא כתובה בפרשה זו.
לא שירת הים בלבד יש בפרשה זו, אלא עוד הרבה ענינים: יציאת מצרים, קריעת ים סוף, חוק ומשפט, מן, באר, ומלחמת עמלק. ואף-על-פי-כן לא ייחדו ישראל שם לשבת זו, אלא על שם השירה בלבד, כי שירה זו לישראל בכל הדורות כאילו עכשיו אמרוה. ולמה כן?- שכל דברי התורה- הקב''ה מדבר וישראל שומעים, ופרשה זו- ישראל דיברו והקב''ה וכל פמליותיו מאזינים למוצא פיהם. כי באותה שעה נתרוממו נשמות ישראל למדרגה עליונה שאין למעלה הימנה, ונעשו לבותיהם מעיינות שופעים תורה.
ולא עוד, אלא שקדמה תורה זו שנבעה מתוכם, לתורה ששמעו מפי הגבורה בהר סיני. וכל כך למה? לפי שבכח השירה הזאת שאמרו אז, נטעו שירה ושמחה בלב כל זרע ישראל עד סוף כל הדורות.
וכן כתוב בשירה זו: ''ויאמרו לאמור'', כלומר, השירה שאמרו אז, פעלה ''לאמור'' בכל הדורות.- ששירה זו אמרו מתוך שלמות האמונה ולא מתוך התפעלות הנפש למראה הניסים והנפלאות. כי ההתפעלות עוברת, אבל האמונה נקבעת בלב וקיימת לעד. ולא אמרו ישראל שירה עד שנתאמן בלבם שכל מה שעבר עליהם עד עתה מן השעבוד והעוני וכל מה שעתיד לעבור עליהם עוד, מן הנסיון והצירוף- הכל מחסד ה' עליהם מעולם ועד עולם. ואין לישראל שמחה ואין להם חיים אלא באמונה בלבד שהם מאמינים בה'. שנאמר: ''ולישרי לב שמחה'' (תהילים) ונאמר: ''וצדיק באמונתו יחיה''. ואף בדברי השירה הזאת נאמר: ''ויאמינו בה' ובמשה עבדו- אז ישיר ישראל...''
אילו אחרו שירתם- לא היה כל היקום עונה אחריהם בשירה, שכבר עבר רישומו של המאורע. אילו הקדימו ואמרו שירה מיד בצאתם ממצרים- היו אומרים להם: הודו לפרעה כי הוא שלחכם לחופשי, והרי הוא וסוסו ורכבו וכל תקפו בהווייתם, ואתם- נבוכים במדבר. עכשיו שכל סוס ורכב פרעה ופרשיו וחילו טובעו בים סוף, ולא נשאר לפרעה עוד כח ולא גאון- לאותה שעה נאה השירה: ''השירה לה' כי גאֹה גאַה סוס ורוכבו רמה בים... ה' ימלוך לעולם ועד''!
המן במדבר
בפרשת בשלח יש את מאורע המן שירד לישראל במדבר ושנאמר בו (שמות טז): ''אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה... ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט, ולא מצאו''.
אמרו רבותינו ז''ל, שאותם האנשים שיצאו ללקוט ביום השביעי רשעים היו, ידעו שהמן לא ירד בשבת כדבר משה, מה עשו? הלכו בלילה ופזרו בשדה מן המן שבכליהם על מנת לאסוף אותו ולהביאו למחנה לעיני כל העם, כדי שיאמרו משה בדאי הוא שבודה מצוות מלבו. ויהי בבוקר יצאו ללקוט- ולא מצאו. והיכן היה המן הזה שהניחוהו אמש? אלא שהקדימום הצפרים שבאו בעוד לילה וישאוה למרחוק כדי שיאמנו דברי משה וגם השבת תהא מקודשת אצל כל העם.
משום כך ראויות הצפרים ליטול שכרן. ואימתי נוטלות שכרן? ביום שמזכירים את צדקתן, בפרשת בשלח. ויש אומרים, שהן נוטלות שכר שירה שהן אומרות להקב''ה בצפצופן כל יום, ובשעה שאנו עומדים בפרשת שירה שלנו, אנו נזכרים בשירתן של הצפרים.
2.
http://shofar.net/site/ARDetile.asp?id=6424בארה של מרים
והיאך היתה הבאר עשויה? דומה לסלע; מלא כברה מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה. עולה עמהם להרים ויורדת עמהם לגאיות. מקום שישראל שורין - היא שורה כנגדם, במקום גבוה (בחצר אהל מועד), כנגד פתחו של אהל מועד
ספר התודעה - פרק תשעה עשר
מדרשי חכמים על מרים הצדקת:
למה נקרא שמה מרים? על שם שמררו המצרים (משעה שהיא נולדה) את חייהם של בני ישראל במצרים (מדרש ויושע; פסיקתא רבתי טו ועוד):
וַתִּרֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹקִים (שמות א) - מי היו המילדות? וכו' - יוכבד ומרים. ולא היו למרים אלא חמש שנים וכו'. אמרו רבותינו זכרונם לברכה:
הולכת היתה (מרים) עם יוכבד אמה ועושה צרכיה (של היולדת) והיתה זריזה; -:
אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה - פועה (זו מרים) - שהיתה פועה לולד (משעשעתו); פועה - שהיתה פועה ברוח הקֹּדש ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. פועה - שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה; פועה - שהיתה מפיעה (מפיחה, מחיה) את התינוק כשהיו אומרים, מת! פועה - שהופיעה את ישראל לאלקים; פועה - שהופיעה פנים כנגד פרעה וזקפה חוטמה בו ואמרה לו: אוי לו לאותו האיש כשיבוא האלקים ליפרע ממנו! פועה - שהופיעה פנים כנגד אביה (בשעה שפרש מאשתו):
וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק - למה עמדה מרים מרחוק? אמר ר' עמרם בשם רב: לפי שהיתה מרים מתנבאת ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל. כיון שנולד משה נתמלא כל הבית אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי, נתקיְּמה נבואתך! היינו דכתיב (שמות טז): וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן וגו' - אחות אהרן, ולא אחות משה? אלא שאמרה נבואה זו כשהיא אחות אהרן ועדיִן לא נולד משה; וכיון שהטילוהו (למשה) ליאור, עמד אביה וטפח על ראשה - אמר לה:
בתי, היכן נבואתך? והיינו דכתיב וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה וגו' - לדעת מה יהא בסוף נבואתה:(סוטה יא: יג. שמות רבה א):
וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק - ללמדך, במידה שאדם מודד - בה מודדין לו. מרים המתינה למשה שעה אחת וכו' - והמקום עכב לה במדבר, הארון והשכינה והכהנים והלויים ושבעת ענני כבוד, שנאמר (במדבר יב): וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם (ספרי, סוף בהעלותך):
כל זמן שהיו הדגלים נוסעים, לא היו הולכים עד שמרים מקדמת לפניהם:(ספרי תצא ער''ה):
אמר ר' אלעזר: אף מרים בנשיקה מתה וכו'. אמר ר' אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך, מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתם של צדיקים מכפרת (מועד קטן כח.):
שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות נִתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר - בזכות מרים. מתה מרים נסתלקה הבאר, שנאמר: וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וכתיב בתריה: וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וכו' (תענית ט.):
בארה של מרים:
והיאך היתה הבאר עשויה? דומה לסלע; מלא כברה מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה. עולה עמהם להרים ויורדת עמהם לגאיות. מקום שישראל שורין - היא שורה כנגדם, במקום גבוה (בחצר אהל מועד), כנגד פתחו של אהל מועד. נשיאי ישראל באים וסובבים אותה במקלותיהם ואומרים עליה את השירה 'עלי באר ענו לה - עלי באר!' והמים מבעבעים ועולים כעמוד למעלה, וכל אחד ואחד (מן הנשיאים) מושך (את המים) במקלו, איש לשבטו ואיש למשפחתו. ואשה שהיתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל, היתה הולכת בספינה; - והמים היו יוצאים חוץ למחנה ומקיפים פיסא (רצועת קרקע) גדולה, ומגדלים מיני דשאים ואילנות שאין להם סוף (תוספתא סוכה ג; במדבר רבה א; שם יט; תנחומא ישן חוקת; רש''י תהלים עח,טז):
הבאר היתה בפתח החצר סמוכה לאהלו של משה, והיא היתה מודיעה לכל המחנות היאך יחנו. כיצד? כיון שעמדו קלעי החצר, היו שנים עשר הנשיאים עומדים על הבאר ואומרים שירה, שנאמר (במדבר כא): בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים וגו'. והיו מימי הבאר יוצאין ונעשין נהרות נהרות. נהר אחד יוצא ומקיף את מחנה שכינה. ומאותו נהר יוצאין ארבעה נהרות בארבע זויות החצר, כל אחד ואחד הולך לבסוף ומשמש שתי רוחות, דרום ומזרח, ויוצא אל מחנה ישראל. עבר מחנה הלויים, היו מתערבין הנהרות זה לזה ומקיפין את כל מחנה הלויים ומהלכין בין משפחה למשפחה, ונראין (אהליהן מסודרים) טבליות טבליות (מחותכין זמ''ז בנהרות) מקיפין את מחנה השכינה. ונהר גדול מקיף את כל מחנה ישראל מבחוץ ונעשים נהרות נהרות בין כל שבט ושבט (ובין כל משפחה ומשפחה) והיו הנהרות מודיעין בין כל אחת ואחת גבולן ואין אחד צריך לחברו (ילקוט שמעוני סוף פקודי):
הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים (שבת לה.):יש אומרים, כי מנהג הוא לדלות מים בכל מוצאי שבת, כי בארה
של מרים סובב כל מוצאי שבת את כל הבארות, ומי שפוגע בו וישתה, יתרפא מכל התחלואים (כל בו - סוף הלכות הבדלה):
3.
http://shofar.net/site/ARDetile.asp?id=4546חרות עולם
היציאה ממצרים הייתה ותהיה כסמל, ומקור השראה, לכל בני המין האנושי, ממצב של חוסר אונים מוחלט, אובדן כל הזכויות הבסיסיות של בני אדם, מעם עבדים, הופך העם היהודי לעם בן חורין, יוצא ביד רמה, ובעליונות מוחלטת על מעבידיו המצרים- ''ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן
הרב יוסף ברוק
בס''ד
ויוצא את עמו ישראל מתוכם
''לחרות עולם''
היציאה ממצרים הייתה ותהיה כסמל, ומקור השראה, לכל בני המין האנושי, ממצב של חוסר אונים מוחלט, אובדן כל הזכויות הבסיסיות של בני אדם, מעם עבדים, הופך העם היהודי לעם בן חורין, יוצא ביד רמה, ובעליונות מוחלטת על מעבידיו המצרים- ''ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כולנו מתים'' (שמות יב) פרעה בכבודו ובעצמו משלח אותם ''קומו צאו מתוך עמי'' (שמות לא) כל זאת כאשר יד ה' הכבידה עליו ואילצה אותו להודות במלכותו של הבורא.
ההשגחה האלוקית שבאה כאן לידי ביטוי והידיעה כי העריצים והשליטים הם בני חלוף ובני תמותה ומהווים רק כלי ביד אלוקי כל הארץ, הייתה מקור לתקווה לשינוי, לעתיד טוב יותר, ולאבדן הרע ונצחון הטוב בעולם.
בכל בורות הסוהר ובכל חדרי הצינוק, בהם כלואים אנשים שנגזלה מהם חרותם בכל שלטון אכזר וחסר רחמים- תמיד תהא מול עיניהם ובלבבם המחשבה על ניפוץ חומות מצרים ויציאת העם היהודי.
עמנו העתיק שבע הימים אשר עבר את כל עריצי תבל בשנות נדודיו והיה מטרה נוחה להתעללות, לדיכוי ולהשפלה, נשא את יציאת מצרים בלבבו, ולאורה צעד בחשכת הימים, לאמור ''וגם את הגוי אשר יעבודון דן אנוכי'' (בראשית טו). אמת, עתה שפר מזלם של גוי זה והכח והשלטון בידם אך לא לעולם חוסן ובמוקדם או במאוחר תשקע שמשם ויבוא לילם, ואנו ניוותר ונמשיך להתקיים ולמלא תפקידנו ביתר נכונות ואהבה לבורא, בראותנו שוב ושוב כיצד הוא מוציא את בניו ''לחרות עולם''.לאמור: לא ניתן לכלוא את הרוח, באשר היא, גם בגיא צלמוות אשר בנו בני האדם המתקדמים, הנאורים, והמלומדים- גם שם שוכן הבורא, ועמו אנחנו. מאז אותה יציאה אין מי שיוכל לבנות חומות גבוהות יותר, אטומות יותר, גדרות תיל חשמליות וזקיפים תאבי ירי. שלא תוכל רוחו של האדם להתעלות מעליהן כדי שהגיע למחוז חפצה- לחופש ולחרות!
ולכן אנו מוצאים בתפילה: ויוצא את עמו ישראל מתוכם ''לחרות עולם'' (מתוך תפילת ערבית), וכי כיצד נקרא לשעבוד בגלות בבל ''חרות עולם''? או לגלויות שבאו בעקבותיה?
אך ההסבר הוא כפי שכתבנו לעיל: אכן שעבוד פיזי קיים, והיינו תחת עולם של שליטים עריצים אכזריים, אך רוחנו נשארה בת חורין. בלבבות פנימה פעמה תקווה שהנה הנה יקיץ הקץ על שלטונו של הפריץ, המלך, המושל העריץ, ואנו נשוב להיות בני חורין. זוהי חרות עולם, המתרוממת מעל כל מצבי הזמן המשתנים.
בני חורין אלה קיימו את מצוות הבורא במחשכי המרתפים בזמן האינקווזיציה, תוך שהם יראים ששביב אור מנרות השבת שהם מדליקים מאחורי התריסים המוגפים, עלול להסגיר אותם ביד מבקשי נפשם האכזרים. ולמרות הכל, קיימו כל אשר בידם.
זוהי חרות עולם!
פסל החרות הניצב בכניסה לנמל ניו-יורק היה לרבים מעין מקבילה ליציאת מצרים. אך מה רב המרחק, אלו שהגיעו וראו את היד המושטת על ובידה הלפיד המפורסם כבר לא היו צריכים להשראה, הם כבר בארץ חלומותיהם, בעיניהם כבר באו כל צרותיהם על פתרונם, מי חשב על פסל החרות בהיותו במחשכי הגטו? מורעב ומוכה במחנות הריכוז ובבתי המלאכה שהקימו הארורים, כדי לסחוט מהיהודים האומללים והמעונים את טיפות כוחם האחרונות בטרם ימיתו אותם.
האם המודל של חיים שם בארצות החופש נסך בהם תקווה, או מילא את לבבם כעס וחרון אין אונים על שאין מסייעים להם?
אלו שצפו מהקרקע בתוך מחנות המוות במטסים של עשרות ומאות מטוסי בנות הברית שטסו מעליהם כדי להמטיר טונות רבות של פצצות על גרמניה ובנות בריתה, ולא היה להם אפילו מטוס אחד!!! כדי להרוס את בתי החרושת למוות ואת מסלולי הרכבות שהביאו לשם את היהודים הקדושים המוצאים להורג!!!
סח לכותב השורות בן משפחה שמעלינו חלפו לאור היום (היה זה כבר לקראת סוף המלחמה) מאות מטוסים של בנות הברית שהסתירו בדרכם את אור השמש כפשוטו!!! ''התפללנו שגם על המחנה שלנו יטילו פצצות ומשעברו מעלינו בחוסר ענין קפצנו אגרופינו למולם וקללנום''!
גם שם ידענו כי אם נשרוד זוהי תהיה נקמתנו המתוקה. על אף הכל, אנו קיימים ונצחיים ואת אויבינו הגרמנים ואחרים נשאה הרוח.
אכן חרות עולם.
נושא: דברי תורה מעניינים הקשוקרים ליציאת מצרים והניסים! (נקרא 1756 פעמים)