בס"ד
כל שיש לו קשקשת יש לו סנפירhttp://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3081910הרמב"ם הבין שסימני הטהרה המצויינים במקרא אינם סיבת ההיתר או האיסור, כי אם רק סימנים חיצוניים שנועדו לעזור לנו להבחין בין החיות המותרות למאכל לבין אלו האסורות למאכל. בספרו המורה נבוכים (חלק ג´, פרק מח) הוא כתב: "ודע כי הסימנים הללו, כלומר - מעלה גרה ומפריס פרסה בבהמה, והסנפיר והקשקשת בדגים, אין מציאותן סיבת ההיתר ולא העדרן סיבת האסור, אלא הם סימנים להכיר בהן המין המשובח מן המין הגרוע".
הרמב"ם הבין שהסימנים המוזכרים במקרא הם רק סימנים חיצוניים שאינם בהכרח מלמדים על האנטומיה הפנימית של בעלי החיים. סימנים אלו נועדו רק כדי שאנו נוכל לזהות את המינים המותרים למאכל לבין המינים האסורים למאכל (לפי דבריו, מובן מדוע תזכיר התורה את השפן והארנבת עם מעלי הגירה, היות והנעת פיהם כמעלי הגירה נחשב לסימן חיצוני).
כך שהסימנים המוזכרים במקרא הם רק סימנים חיצוניים, ואינם סיבת הטומאה או הטהרה. הסימנים המוזכרים במקרא נאמרו רק כדי שנוכל להבחין בין החיות הטמאות לטהורות, ולא כדי לגלות לנו מה הופך את הבהמות לטהורות או לטמאות. כל המפרשים הבינו שהסימנים החיצוניים לא בהכרח מלמדים על הפנימיים. הסימנים הללו הם בסך הכל תמרור הדרכה או אזהרה, כמו שם של רחוב או תעודת זהות. באופן דומה, יכלה התורה לכתוב שרק בעלי החיים החומים מותרים למאכל, כאשר הצבע החום נועד רק להבחנה בין המותרים לבין האסורים למאכל.
אנו יודעים שהרמב"ם התייחס לסימנים החיצוניים כאות-זיהוי לחיות הטהורות, ולא כסיבה לטהרתם.
לכן כותב הרמב"ם שכללים רבים שכתבו חכמים (יש בגמרא הרבה סימנים, כמו קרניים בבהמות טהורות) נועדו למעשה לעזור לנו להבחין במיני החיות הטהורות.
עם זאת לא נראה לי שהרמב"ם התכוון למשנה המפורשת הסנפיר והקשקשת. הרי זה היה זה הרמב"ם בעצמו שכתב:
(מאכלות אסורות, פרק א, כד): "ובדגים שני סימנין - סנפיר וקשקשת: וסנפיר, הוא שפורח בו. וקשקשת, היא הדבוקה בכל גופו. וכל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר. אין לו עכשיו, וכשיגדיל יהיו לו, או שיש לו קשקשת כשהוא בים, וכשיעלה ישיר קשקשיו - הרי זה מותר. ומי שאין קשקשיו חופין את כולו, מותר: אפילו אין בו אלא סנפיר אחד, וקשקשת אחת - הרי זה מותר".
כפי שקל לראות, לא היה לרמב"ם שום ספק שדג בעל קשקשים חייב להיות גם בעל סנפירים. אם היה ספק בדבר - לא היו יכולים להציג זאת ככלל אבסולוטי כל כך (עליו אפשר לסמוך גם כשלא רואים את הסנפירים!).
לפי ציטוטים אלו, אנו רואים שלרמב"ם לא היה שום ספק לגבי הכלל הזה. אם היה ספק לגבי אמיתותו - לא היה אפשר להכשיר דגים אשר לא רואים את סנפיריהם.
נראה לי שהרמב"ם התכוון במאמר זה לסימנים אחרים עליהם דיברו חז"ל, כמו קרניים בבהמות טהורות וכדו´.
נושא: הוכחה של מאה אחוזזז שהתורה היא אלוקית וזאת האמת כנסו למאמר משהו שקשור ליצורים (נקרא 1467 פעמים)