מדי שנה בשנה נוהגת התקשורת החילונית ביום השואה, להגיע אל מחוזים חרדים, ולצלם שם כל מיני חרדים שלא עומדים בצפירה.
המעשה הזה של התקשורות מגדיל את הדמוניזציה, ומחזק את האנטיגוניזם שיש בין כה וכה לציבור החילוני כלפי הציבור החרדי. שכן החילונים חושבים שלחרדים לא איכפת מן הנספים בשואה, וכדי ביזיון וקצף, ה' ירחם.
ובכן אני רוצה לומר לכם שלחרדים כן איכפת מן הנספים, ולכן הרבנות הראשית קבעה את 10 בטבת "כיום הקדיש הכללי" לזכר קורבנות השואה, וכל המרצים מתעסקים בנושא השואה בדרשותיהם והרצאותיהם: החל מהרב נויגרשל וכלה בראש הישיבה שלי!
יום השואה, והעמידה בצפירה נתפסים בציבור החרדי בדרך הבאה:
1) לא קיימת שום סיבה דתית לעמוד לזכר הנספים (ובכלל, על מה צריך לחשוב בזמן הזה? על גופות? על מוות? על נקמה בגרמניה? למיטב ידיעתי, הדבר היחיד שאנשים חושבים עליו בזמן הצפירה הוא "מתי זה כבר יגמר?"). מה זה מועיל? מי שמאמין בתורה יודע שהעמידה לא עוזרת בכלום לנפטרים, ומי שלא מאמין בתורה במילא לא עוזר לנפטרים.
2) זה מנהג הגויים ובזיון לנספים ששמרו מצוות. עוד מ-1919 הונהג במדינות חבר העמים הבריטי, בצרפת ובארצות הברית לעמוד דקת דומיה ב-11 בנובמבר עבור חללי מלחמת העולם הראשונה והשנייה. אבל אפילו הם ביטלו כבר את הצפירה, כאשר ממשיכים להשמיע אותה רק בכנסיות ובבנייני משרדים... בהולנד קבעו יום זיכרון ב-4 במאי, לזכר פלישת גרמניה להולנד ב-1940, והם היו עומדים בצפירה בשמונה בבוקר. זה מנהג מובהק של הגויים. המדינה החליטה לזכור את הנספים באמצעות טקס גויי לחלוטין, כאשר אפילו הנספים החילונים ביותר מהשואה חשו רגשי זעם נוראים על העוולה הגויית, כאשר כל מדינות העולם עצמו את עיניהם לנוכח מכונת התופת הגרמנית וזעקת היהודים המובאים בכח לגטאות מכל מדינה בעולם כדי לההרג בגרמניה).
3) מבחינה הלכתית אין להתאבל ביום השואה (כ"ז בניסן הוא יום שמחה ולא אומרים בו תחנון).
4) פעולה שיש בה משום ביזיון לנספים. האם אדם שמכבד את סבו המנוח יבחר לעמוד לפני שעון מעורר כדי לזכור אותו? או יפעיל צפירה בהספד? תארו לעצמכם אדם היוצא מן הרכב בצפירה וממשיך לעמוד גם אחריה - כך שהוא עוצר את כל התנועה. צועקים לו הנהגים לנסוע, "מה אתה עושה?!", והוא יענה להם "אני מכבד את הנספים, אז אני מחמיר ועומד עוד שלוש דקות...". כולם מבינים שהצפירה היא לא משהו קדוש, והיא איננה יהודית.
5) מי מכבד את הנספים יותר? האם אתם מכירים ציבור שמכבד את המתים יותר מהציבור החרדי? הנה כמה דוגמאות: חפירת קברים, קדיש, ימי זיכרון ואבלות, משניות לעילוי נשמות, אזכרות, הדלקת נרות, ימי הילולא, עלייה לקבר, ומה לא. אין ציבור שמקדש את הנפטרים יותר מן הציבור החרדי.
אני מעדיף ללמוד תורה לעילוי נשמת הנפטרים, וכן ללמוד ולנסות ללמד ולהעביר את הידע שלי בנושא השואה, שכן לימוד חרבן העם היהודי אינו לימוד חשוב פחות מלימוד כל מה שעבר עלינו בימי החורבנות הגדולים שחז"ל הקדישו להם דפים שלמים בשס ובמדרשים.
יש אנשים שעומדים בצפירה, אבל חושבים "שאושוויץ" זה שמו של חבר כנסת.
בברכה ערן.
נושא: הנחלת מורשת השואה - התייחסות תורנית ליום השואה, ולצפירה (נקרא 3919 פעמים)