גינזי המלך - פנינים לפרשת כי תשא - הרב אמנון יצחק שליט"א על פרשת השבוע

[שמע ישראל]

בס"ד
''וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה'' גלגל חוזר בעולם בעלי ה'תוספות' הביאו כאן את דברי המדרש: שבשעה שאמר הקב''ה למשה: ''כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'', אמר משה להקב''ה: ''איך אעמוד במנינם''?


''כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'' (ל יב)

בעלי ה'תוספות' הביאו כאן את דברי המדרש: שבשעה שאמר הקב''ה למשה: ''כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'', אמר משה להקב''ה: ''איך אעמוד במנינם''? אמר לו הקב''ה: ''טול ראשי שמות השבטים'' כגון: רי''ש מראובן ושי''ן משמעון וכן מכולם (פרט לשבט לוי) ותמצא החשבון עולה: ה' מאות וצ''ז (597) לומר; שהם חמש מאות תשעים ושבע אלף גברים. והג' אלפים שחסרו משש מאות אלף שהיו בתחילה דהיינו: ששים רבוא, הם אותם אלו שמתו במעשה העגל, כמו שנאמר להלן: ''וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ'' (לב כח).
וכלפי זה יסד הפייטן ביוצר לפרשת 'שקלים' - 'בִּקּוּר רָאשֵׁי שְׁמוֹתָם לְחֶשְׁבּוֹן תְּעַלֶּה ומִדַּת מִנְיָנָם בְּיָדְךָ אָז תַּעֲלֶה', אמנם שבט לוי לא נמנה עמהם וזהו שהמשיך הפייטן: 'יָקָר שְׁלִישִׁי בְּתוֹכָם לֹא הָפְקַד, כִּי לִגְיוֹן מֶלֶךְ לְבַדּוֹ נִפְקַד', כלומר: ששבט לוי שהוא הבן השלישי של יעקב אבינו לא הופקד בכללם של שאר השבטים.

''תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'' (ל יב)
מובא במדרש 'תנחומא' (ג) על הפסוק: ''וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן'' ('קהלת' ה יא) 'בעשירי תורה אני מדבר ולא בעשירי ממון. כיצד? היה אדם גדול ועשיר בתורה, לימד תלמידים הרבה וריבץ תורה ברבים ושבע מן התורה, אף על פי שהוא מת, אין התלמידים שהעמיד מניחין לו לישון, אלא יושבין ועוסקין תלמידיו בתורה ובתלמוד ובהלכה ואגדות ואומרים תלמידיו הלכות ושמועות משמו ומזכירין שמו בכל שעה ואין מניחין אותו לישון בקבר. וכן אמר רשב''ל, אמר רבי עקיבא, וכן אמר רשב''י: אין תלמידיו מניחין אותו לישון בקבר שנאמר: ''דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים'' ('שיר השירים' ז י) הוי; ''וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן'' וכן משה לימד תורה לישראל והדריכן למצוות ונתן להם סדרי תורה ופרשיות שקוראים בהם בכל שבת ובכל חדש וחדש ובכל מועד והם מזכירים אותו בכל פרשה ופרשה. ובפרשת שקלים אמר משה לפני הקב''ה: ''רבש''ע, משאני מת אין אני נזכר''?! א''ל הקב''ה: ''חייך, כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני, כאילו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן''. מנין? ממה שקראו בענין: ''וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ''.
''שָּׂא אֶת רֹאשׁ'' לא נאמר, אלא: ''כִּי תִשָּׂא'''. לא אמר: ''יִשְׂרָאֵל'' אלא: ''בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'', לבני בניהם עד עולם אתה נושא ראשם. ''רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'' ראשי תיבות: רבי, אתה רבי ורב וראש עליהם לעולם.


''וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה'' (ל יב)
הכתוב אומר, שצריך ליתן כל איש ''כֹּפֶר נַפְשׁוֹ'', בכדי שלא יגרום להם המנין ''נֶגֶף''.
מדוע באמת מסוגל המנין לגרום להם ''נֶגֶף'' וכדי להגין ממנו, צריכים ליתן כופר נפש?
כתב בזה רבנו בחיי: שהכתוב מגלה בזה שהעם הנפרטים במנין, כל אחד לעצמו, נעשה כל אחד מושגח ביחידות מבעל ההשגחה יתעלה ולפיכך כל מעשיו נפרטין לפניו ביחוד וממילא עלול להתחיל בו חלילה הנגף לפי מעשיו, מה שאין כן בתחילה, קודם שנפרט כל אחד על ידי המנין, היה כל אחד בכלל הרבים וממילא אף ענינו נמשך בכלל הרבים, אבל עתה בהיות כל יחיד ויחיד נפרט לעצמו, גם כל מעשיו נפרטין וממילא אי אפשר מבלתי עונש להמגיע עונש לפי מעשיו. ועיין להלן במה שמתבאר בענין זה דברים נפלאים בספר 'כלי יקר'.
וכיוצא בזה מצינו אצל השונמית, שהשיבה לאלישע: ''בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת'' ('מלכים' ב ד יג). כלומר: איני רוצה שתתפלל בשמי באופן מיוחד לפני המלך, או אל שר הצבא, כי מוטב לי שיהיה עניני נכלל בכלל הרבים ולא אהיה נפרטת לחוד, פן אענש חלילה.
וידוע כי אותו היום היה 'ראש השנה'. ומכאן ראוי שביום זה ש'כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון' ('ראש השנה' יח.). להתפחד ולדאוג בו, כיון שכל יחיד נפרט וכל מעשיו נפרטין, ''לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו'' ('ירמיה' לב).
וכן תמצא בספר 'רות' (א) שבתחילה נאמר: ''וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה'', הזכירו הכתוב סתם ולא נאמר שום עונש ודבר רע, אבל לאחר מכן כשנפרט ונזכר בשמו שנאמר: ''וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ'', נאמר לאחר מכן: ''וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ'', שמשעה שהוזכר לעצמו, נידון לפי ענינו לחוד והגיעו העונש.
לכן אמרו חכמינו ז''ל: 'שאין הקב''ה מואס בתפילתן של רבים' ('ברכות' ח.). ואמרו עוד: 'אמר אביי: ''לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא'' ' ('ברכות' כט:). (תמיד ישתף האדם את עצמו יחד עם הצבור, כלומר: שיהא מתפלל בלשון רבים שמתוך כך תפילתו נשמעת).

''וְנָתְנוּ'' (ל יב)
כתוב בספר 'שפתי כהן' (לרבי מרדכי הכהן אחד מן הקדמונים): תיבת ''וְנָתְנוּ'' נקראת בין מראשה לסופה ובין מסופה לראשה. לומר: שהצדקה שכרה צדקה. ששכר מצוה הוא, שיעשה מצוה. כמבואר ב'אבות' (ד ב). וכן הוא אומר ב'משלי': ''רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה'' (כא כא), הרי שרודף ה''צְדָקָה'' תבואנו ''חַיִּים צְדָקָה''. אמנם יתכן עוד שכונת הכתוב לומר: שהרודף ''צְדָקָה'' באמת, ימציא לו הקב''ה בני אדם הראוים ל''צְדָקָה'' ולא יכשל בבני אדם שאינן הגונין.
עוד יתפרש: יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה'' שיתן לו חיים ויתן לו לעשות ''צְדָקָה'' וכשיהיו חייו מרובים יהיו גם כן צדקותיו מרובים וכל שמרבה בצדקה משפיעין לו לעשות ''צְדָקָה'' ולזה תמצא כל ציווין של צדקה כפול: ''נָתוֹן תִּתֵּן'' ('דברים' טו), ''פָתֹחַ תִּפְתַּח'' (שם), ''הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק'' (שם), ולזה ''וְנָתְנוּ'' ויתנו שתי פעמים.
עוד כתב ה'שפתי כהן': שצדקה היא בגימטריא: מאתים חסר אחת (199) וכשתסיר אחד מתיבת מאתים ישאר בידך תיבת: מתים, לומר לך שהצדקה שהאדם נותן הרי היא נותנת חיים, כמאמר הכתוב: ''רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים'', לומר שימציאהו ה' אחד להשלים מאתים שעולה במספר קטן כמו ''חַיִּים'' במספר קטן.
ועוד יש לפרש: ''יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה'', כלומר: שימצא מי שיתן לבניו צדקה. כי אמרו חכמינו ז''ל במסכת 'שבת' (קנא:): שגלגל הוא שחוזר בעולם ולכן אמר רבי חייא לאשתו: ''כשיבא עני, הקדימי לתת לו את הפת, כדי שיקדמו גם לבניך'' וכששאלה אותו: מדוע הוא מקללה שבניה יחזרו על הפתחים? השיב לה על פי דברי תנא דבי רבי ישמעאל: שגלגל הוא שחוזר בעולם.
מוסיף על כך ה'בן איש חי' בספרו 'בן יהוידע' ל'שבת' (שם): שהרי המעות נקראים: 'דמים' בלשון חכמינו ז''ל ו'דמים' לשון רבים הוא. דם דם וקודם אותיות דם דם יש אותיות גל גל. לרמוז שיש לדמים גלגל חוזר בעולם.
ובשם הגאון מוילנא מובא לבאר: שתיבת ''וְנָתְנוּ'' מוטעמת בטעמי 'קדמא' ו'אזלא', לרמוז על דברי רבי חייא שהורה לאשתו להקדים את הפת לענים, כדי שיקדימו את הפת לבניהם מאחר וגלגל הוא שחוזר בעולם. והלא תיבת ''וְנָתְנוּ'' נקראת לפנים ולאחור. זהו שרמזה לנו התורה הקדושה ב'קדמא' ו'אזלא', כלומר: הקדם ולך לעני למסור לו את פתו, כיון שגלגל חוזר בעולם ועלולים אתה, או בניך, להצטרך ג''כ לבריות וילך ''לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ'' ('ישעיה' נח). בטרם יסוב הגלגל על בניך.

''וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם'' (ל יב)

כבר נתבאר למעלה מדוע יש בקיומו של המנין סכנה למגיפה ונוסיף בזה את דברי ה'כלי יקר', שכתב על פי הפסוק: ''וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם'' (שם לב). הורה הכתוב בזה שלא נמחל להם עון העגל, אלא בעבור שהיו החוטאים רבים, כי הקב''ה חס ביותר על רבים כמו שכתוב ב'איוב': ''הֶן קֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס'' (לו ה). וכמו שכתוב אצל 'יונה': ''וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ''? וגו' (ד יא). אבל בזמן שהם נספרים אחד לאחד, יש לחוש שהמספר יגרום שכל אחד לבדו בפני עצמו יעלה זכרונו למעלה ויתבקר פנקסו בכל זכות וחובה שיש לו ושמא לא יכריעו זכיותיו על חובותיו ובסבה זו יזכירו לו עון העגל אף שכבר נמחל, כי לא נמחל אלא כלפי הרבים ולא ליחידים, לכך נאמר: ''וּבְיוֹם פָּקְדִי'' הוא לשון מספר, כלומר: כשיהיו נמנין ונפקדים לאיזה צורך, אז יעלה זכרון כל איש פרטי לפני ואז ''וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם'' כי החטא חוזר וניעור.


''וְלֹא יָמֻתוּ'' (ל כא)
רבנו בחיי כותב: שתוספת ימי חיי הצדיקים וקצור ימי חיי הרשעים הם מהניסים הנסתרים שעליהם אמר שלמה: ''יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה'' ('משלי' י). לפי שהדאגה והיראה בטבעם מחלישין את כח האדם ומקרבים את ימי מיתתו. ואמר שלמה שאעפ''כ כי מי שיש בו ''יִרְאַת ה' '' ודואג על עונותיו יאריכו לו ימיו ושנותיו והרי זה נס נסתר. ואילו ''שְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה'', אף שהתענוגים טבעם להרחיב לבו של אדם וממילא ממשיכין ומאריכין את ימיו, אעפ''כ אמר שלמה שהרשע המתעדן והנמשך אחר תענוגי הגוף לא יועילו לו תענוגיו, כי למרות כל זאת ''תִּקְצֹרְנָה'' שנותיו וגם זה נס נסתר.


''וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה'' (לא ג)
החיד''א בספרו 'שם הגדולים' כותב: שמוה''ר רבי חיים ויטאל ז''ל כשבא ללמוד אצל רבנו האר''י זצ''ל, היה הדבר בתחלת שנת של''א ובשנת של''ב שלאחריה ביום ה' בחדש אב כבר נלקח ארון האלהים רבנו האר''י זצ''ל.
נמצא אם כן שכל החכמה הגדולה והרחבה שלמד המהרח''ו אצל האריז''ל, לא היה אלא במשך שנה ועשרה חדשים בלבד והוא לפלא גדול איך הספיק כל כך הרבה בזמן זה. אך כבר נודע שהרב האריז''ל השקהו למהרח''ו ז''ל מבארה של מרים בים טבריה ונתישבה החכמה בקרבו וגם בצרוף נשמתו העליונה והרב הקדוש המלמדו להועיל זי''ע.