דווקא אצלי הביאו יותר מדי (:
אבל עדיין הייתי מופרע
אבל כיום אני חושב שאני ילד טוב מבית טוב
ילד של בית
תמיד זה עושה את העבודה.
אתה טועה בתכלית .
מכות רק מרחיקות את הילד מההורה, (לפחות עלי זה עובד כך).
אפילו עם אלו מכות חלשות ולא כל כך מכאיבות!!!
הילד מפתח סלידה מהוריו והופך להיות צייתן אבל עושה זאת מיראה ולא מכבוד כאשר המכות מלוות גם בצעקות זה גורם לילד להסתגר בתוך עצמו וגורם לו למחסור בשמחת חיים.
ילד שמקבל מכות לא יהיה מאושר וכאשר יתנו לו מכה הוא לא יבין מדוע המעשה שהוא עשה לא בסדר אלא רק יבין את התוצאה, עם תעשה את המעשה הזה שוב תקבל מכה.
מכה זה עונש שמרתיע לזמן קצר אך כדי שילד התנהג כראוי צריך לתת לו עונש חינוכי!!!
משום שאם הילד לא יבין את מהות הרע במעשה שעשה אין סיבה שלא יחזור על המעשה שוב ושוב בלא נוכחות הוריו.
זה בדיוק כמו שהיום , יש את האיסור "לא תגנוב" (פרשת יתרו) בתפיסה המודרנית , מותר לגנוב מה שאסור זה להיתפש.
ולמשמעות הפ"ס
"חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר"תיקון גדול
חושך שבטו שונא בנו
משלי י"ג כ"ד
מפי המקובל ברק נגבי
במסגרת לימודי הכתני אמת שרגיל הייתי ללכת שולל אחרי חכמים המשתמשים בציטוט הבא מספר משלי ככתוב
*(1) ספר משלי פרק י"ג*
(כד) *חוֹשֵׂךְ* *שִׁבְטוֹ* שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר
ראשית כל חשוב להבין שזה הוא משל ממשלים של מלך חכם שידע להמשיל ולעיתים לכלול במשל יותר מאשר אמת אחת
וכך, כל שנותיי הלכתי בדעה זו המפורשת לעשות ולהיות הורה אשר אינו חוסך שבטו מבניו על מנת להצליח ולגדלם למעשים טובים ולהיות משפחות ושבטים בישראל - ולא כך הוא
ומכל מה שראיתי בקרב העם אין בניו יוצאים ישרי דרך ומצליח חיים בשל עצה זו הכתובה במשלי, לא יותר מאשר אלה המגדלים ילדיהם ללא נטילת רשות להכות כלל
בלשון פשוטה: לא מצאתי אמת במאמר זה ולא נוכחתי לראות שמי שמכה ילדו זוכה בהכרח לילד מוצלח יותר מאשר זה שמעולם לא הרים יד על בנו. אך כל זאת היה אצלי לחכמה נסתרת כי אין בה המידה למדוד תוצאותיה - עד שבאתי לבאר סודות פרשות השבוע ובמסגרת לימודי אלה מצאתי כיצד מזהים דין ה' שהוא עושה בעם ישראל ומי ממנו, וכך כתוב
*ספר דברים פרק ח*
(ה) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו י אלוהייך מיסרך
ומה מפורש מכך - שכן המייסר את בנו הוא בבחינת הראוי לייסורים מאת ה' ואין בנו אחראי או בעל סיבת הייסורים אלא הכלי של המתייסר לענות על דין הרודף אותו ממעשיו שלו
ואין מכאן מתחמק או יוצא מן הכלל כי דבר תורה הוא לעשותו או להימנע ממנו מבעוד מועד
וכל חכמי לב יודעים כי גובר דבר תורת ישראל על כל משל או אמרה עד ביטול המשל או האמרה ללא עוררין כי אין חכמת ישראל באה אלא מתורת ישראל
ככתוב כמעט בכל המקורות המפרשים תורה ובהם
*(4) מדרש רבה שמות פרשה א פסקה א*
חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר: בנוהג שבעולם אדם שאומר לו חברו פלוני הכה לבנך יורד עמו עד לחייו ומה ת"ל *חושך* *שבטו* שונא בנו ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה ושונאהו שכן מצינו בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רידהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו והוציאו מביתו ריקם מה עשה ישמעאל כשהיה בן 15שנה
ואכן, אנו מוצאים במדרש רבה בו מבואר מהלך חיי הנער בן החמש עשרה, ישמעאל - לא אהבו אביו ומאן לקבלו ומכאן יצא לתרבות רעה
ומכאן שאלת החכם היא: מי כאן בעל העבירה - איש מבוגר, אב לילד או הילד - ולכן כל מה שבא לאברהם מצד ישמעאל הוא בבחינת דין שלו עם הבורא וישמעאל הוא כלי הדין לייסר את אברהם וכל מי שעמו. ואכן נתייסר אברהם בשל כך עד שאשתו מציקה לו בעצה שגם היא מייסרת. ומכאן, כשיצא ישמעאל לתרבות רעה - זוהי תוצאה שהמשל מראה אותה בבחינת שמנע אברהם את בנו משבט משפחתו ובכך שנא אותו. ועל פי תורה -
שונא בנו ומייסרו בכך אלהים מייסר אותו - וסיבת הייסורים קדמה להתייסרותועוד כתוב במדרש תנחומא
*(6) מדרש תנחומא שמות פרק א*
*חושך* *שבטו* שונא בנו ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות(מוסר) סוף יוצא לתרבות רעה ושונאהו
כאן מכיר הדורש שילד יש לו זמן המרדות (מרד נעורים)
בעת שהוא גדל ומייעץ לנו לא להתנגד למרד זה אלא לראות ולהתחבר לנער כדי שנהיה במחנהו ולא ימרוד בנו - ההורים - כי אב שאינו נמנה עם מחנה ילדו המורד מוצא עצמו שהוא חלק ממה שהנער מורד בו - וכך יוצא לתרבות רעה והאב סופו ששונא את בנו ומתייסר (משלי כ"ב "חנוך לנער עפ"י דרכה גם כי יזקין לא יסור ממנה")
הדעה הרווחת אצל עם ישראל שחובה להכות ולהקשות עם הנער כדי לגדלו לתרבות טובה ולהכריחו לדרך הנכונה מיוסדת על מפרשים קטני שכל ששכחו לראות את השוני המהותי בין ילד לילד וראו בהם מקשה אחת שכל חריג ממנה יש להכותו ולהכריחו - וזה הוא חטא נורא כי אין זה כך ובסופו של דבר דרך זו נכשלה ורבים הנערים בני מרדות שהלכו לפשע ולסמים בדיוק כדי לייסר אבות ההולכים אחרי קטני שכל אלה, דוגמת
*(7) תנא דבי אליהו רבה פרק יח*
בן חכם ישמח אב,(משלי- המשך :וכסיל תוגת אימו) אבל אם פשע הבן בחכמה ומוציא חכמתו לדברים של בטלה ולדברים אחרים ואביו אינו מייסרו - עליו הכתוב אומר (שם י"ג) *חושך* *שבטו* שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר
והנה עוד דוגמא לבורות ונתינת הסיבה בתוצאותיה ולא כך הוא
- עשו וכל מה שעשה נובע מיחס מחפיר של אם האוהבת ילד אחד ועושה הכל כדי לנשל ולחבל בילדה הראשון ואב זקן שאיבד את היכולת לראות ולתקן מעשי אם זוממת וילד מפונק תפנוקי אם
- וספר מנורת המאור אינו רואה באם גורם כלל כי הוא ספר חרדי שאינו תולה דבר באם בשל היותה מכונה ולא אדם חושב ואחראי לטיב מחשבותיו
*(2) ספר מנורת המאור אות [פו]*
כיוצא בו: 'ויאהב יצחק את עשו' (שם כ"ה, כ"ח), לפיכך יצא לתרבות רעה על שלא רדהו, כמו ששנינו (ב"ב ט"ז:) חמש עבירות עבר עשו באותו היום: בא על נערה מארסה והרג את הנפש וכפר בתחיית המתים וכפר בעקר ובזה את הבכורה. ועוד שתאב מיתת אביו ובקש להרג את אחיו, שנאמר: 'יקרבו ימי אבל אבי' (שם כ"ז, מ"א). וגרם ליעקב לברוח מאבותיו. והלך אף הוא אצל ישמעאל ללמד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על חטאתו פשע, שנאמר: 'וילך עשו אל-ישמעאל' (שם כ"ח, ט)
ולא כך הוא כי לאם יש אחריות כבדת משקל בחינוך הנער עשו ככתוב במשלי
*(81) ספר משלי פרק א*
(ח) שמע בני *מוסר* אביך
ואל תטש תורת אמך ואכן, מה הפלא שעשו נוטש תורת אם המתנכלת לו לטובת ילדה השני. ומכאן, מי מהוריו שנא אותו לפני שנטש דרך הישר
ומכאן שוב אין לילד כל חלק ביצירת הרקע למעשיו השליליים כי הוא כחומר ביד היוצר ובגיל מסוים יש בו למרוד
והורה נבון וחכם יודע להעבירו מרד זה מבלי להיות נושא המרד לילדוובזוהר הקדוש אכן ניתן להבין את שתי המשמעויות גם יחד ככתוב
*(5) זוהר חלק ב דף י"ז/ב*
מהו שנאתי דכתיב *חושך* *שבטו* שונא בנו כלומר שנאתי אותו ועל כן חשכתי שבט מהם
קודמת השנאה של ההורה לכל פירוש של המילה שבט (המלה שונא באה לפני שבט זה בא ללמדנו:)
כי חושך שבטו -
הוא חושך מקלואבל גם חושך שבטו -
חושך סביבתו ומשפחתו (יש דו משמעות למילה)
ובכל מקרה חושך - הוא הורה ה
מחשיך את ילדו (מלשון אפלה)
כי
ילד דומה למנורה שראוי שתבער טוב ולרחוק - ואוי להורה המחשיך אורו של ילדו - ודי בכך שהוא חוזר ואומר לילד משפט תמים כמו
- מה כבר אני יכול לצפות ממך - או: אתה אף פעם לא תהיה בן אדם
- וממשפטים כאלה אפשר רק ללכת ולהחמיר ולהחשיך את הילד עד לבלי הכר
כי יש לזכור - הילד הוא נבואת אביו ואמו
ואם מנבאים לו רע - הוא רע והמנבאים לו טוב - הוא טובויש רק דרך אחת לתקן מעשי אבות שהגיעו להכות בניהם ואין שניה לה -
לחזור ולאהוב הילד, ככתוב
*(6) אור זרוע לצדיק אות [ב] ד"ה ואמר*
התשובה על זה *חושך* *שבטו* שונא בנו ואוהבו וגו
כי יש לזכור שהמשל השלם יש לו חלק שאותו מהרו רוב המפרשים להזניח מסיבת הבורות או מסיבה אחרת ואסור לעשות חצי מלאכה
והחלק השני הוא
וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָרוהאוהב בנו מקדים מוסר עצמו למוסר הילד
ואראה זאת שמית אוהבו - האוהב את ילדו
שחרו - השחר שלו שהוא ראש ליום הבא
מוסרו - המוסרות שלו, של ההורה
מכאן: הורה הפותח את יומו בהלקאה עצמית - ילקה גם לבנו הורה
הפותח יומו בשיר מעלות לעצמו - ישיר מעלות ילדו בכל מקרה אין רשאי להלקות בנו ויש לראות בכך סטייה נוראה ללא סייג וללא כל מחילה ולו בגלל הכתוב בתורה
*ספר דברים פרק ח*
(ה) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו יהוה אלהיך מיסרך
כי אין להתעלם ממשל אחר הנזכר במשלי
*(41) ספר משלי פרק כ"ב*
(ו)
חנך *לנער* על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנהומכאן, אין דרך הנער לקבל מכות ולא משנה ממי ולמה - ונותרה חכמת ההורה לראות את זקנת הנער ולחזק חינוך הסגולות שלו שיהא מגדיל אותן עד יחודו המיוחד.
לפיכך אראה דוגמא רעה לכאורה אשר ניתן להוציא ממנה זקנה מכובדת וטובה, למשל
נער הגונב מחבריו - ונתגלה הדבר
ניתן להחשיכו בבושת פנים - ונהיה עוד מורד אחד לדיראון עולם
ניתן לחנכו בזריזות ידיו וללמדו מומחיות עד כי הוא אמן זריזות הידים - ויגדל להיות עושה להטים וקסמים להפליא רבים ולעשות כבוד לעצמו וגאווה להוריו ולא יצא חו"ש שעם מכי ילדים ישראל
ודי לחכם ברמיזה ויהיו כל ישראל גדולי סגולה - אמן ואמן
כולי תקווה שהפנמתם את המסר!!
נ.ב
אתם יכולים לא להתייחס לסוגריים אני הוספתי.
