1."ויגש אליו יהודה" כו'.כבר ביארנו בספרים הקדושים('תולדות יעקב יוסף').
לפרש הפסוק זה בענין התפילה.והוא על פי ה'מדרש רבה' (בראשית צג ו):
'רבנן אמרי:"גשה לתפילה" '.
ויש לרמז זה על פי מה שכתבו בספרים לפרש מאמרם ז"ל('ברכות' ל:
'חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו לבם למקום',היינו:
שבשעה ההיא שהיו שוהין,היו מתפללים שבעת שיגשו לתפלתם,יהיה בכונה רצויה ומעומק הלב,שלאיבלבלו במחשבתם ושיהיה בלי פניה,רק לכוון את לבם למקום.
והנה, לכאורה איך שייך בזה תפילה,שיתפל האדם שתפילתו יהיה בכונה וברעותא דליבא,
הלא האדם מעצמו צריך שיתעורר זה בעצמותו,להלהיב לבבו לעבודת הבורא יתברך שמו,
בראותו גדולת הבורא אשר כל דיירי ארעא כלא חשוכין קמיה ומהראוי שהאדם יתבטל כמעט ממציאות בפתוח פיו לתת
שבח והודיה לה' יתברך,אשר הוא מחייבהו תמיד בכל עת ורגע והשגחתו לא סר ממנו תמיד.
ואם כן כמעט לחוצפא יחשב אם יתפלל מקודם שיהיה תפילתו ברעותא דליבא?
אך היצא הרע מסמא עין האדם בזה,לאשר "זה לעמת זה עשה האלקים"('קהלת' ז יד).
והקליפה שולטת ומתגברת בעולם השפל הזה,להטעות האדם שחלילה יעלה במחשבתו איזה מחשבת פיגול
אשר מתנהג הכל בטבע.
בפרט בעונותינו הרבים כשרואים אשר רשעי הדור המה מצליחים בכל דבריהם וזרע ישראל ברוכי ד' המה
דווים ומדולדלים,על ידי זה יוכל ליפול חלילה במחשבת האדם איזה פגם באמונת השגחת הבורא יתברך.
ועל זה צריך תפילה ובקשה יתירה,שה' יתברך יפקח עיניו ויראה ובלבבו יבין,כי הכל רק בהשגחתו והוא כל יכול ומבלעדו הכל אפס ואין.
ועל ידי זה יוכל אחר כך להלהיב לבבו בעת תפילתו ושיהיה בלתי לד' לבד,בכונה רצויה מאד.
וזהו:"ויגש אליו יהודה",שבעת שצריך לגשת ולהתפלל,אומר קודם תפלתו "בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני"(בראשית מד).
היינו:באזני ה' יתברך שלא ישלטו זרים חלילה בדבורי התפילה שלו,"ואל יחר אפך בעבדך",על שאני מתפלל תפלה כזו,
אשר מהראוי שלא יהיה באפשרי לדבר דבורי התפילה אם לא בלתי לד' לבד כנ"ל.
ועל זה מתרץ:"כי כמוך כפרעה",פירוש:
כי פרעה שרומז על הקליפה הוא כביכול כמוך בדומה ש"זה לעמת זה עשה אלקים"(קהלת ז).
שהקליפה מתגברת בעולם להטעות את האדם ליפול מאמונת א-לקי העולם.
ועל כן צריך אני לתפילה זו מקודם כנ"ל.('אמרי נועם' עה"ת).
http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=30866