לא יודע איך להסביר את זה אבל לפעמים יש לי מחשבות אולי על לעזוב את הדת כי אני רואה שאלוהים ממשיך לדפוק ולשים עלי סליחה על הביטוי פס אחד גדול,היתי אולי יכול להשתמש במילים יותר קשות אבל בגלל שזה פורום אני מכבד את זה,
זה פשוט לא מובן,משנת 2004 שחזרתי בתשובה ועד היום נסעתי ואני לא מגזים איזה 30 פעם לירושלים אולי יותר,ואני שומר מצוות והכל,ולדוגמא הזיווג שלי לא מגיע ואני כבר בן 28 וחצי! זה כבר דבר מופלג להיות רוק בגיל כזה,ואני לא מבין איפה ה' כמה שאני מתפלל כל הזמן,בוקר צהרים,ערב,מצוות,תפילין,ציצית,ק"ש בבוקר ובערב ועל המיטה ומה לא ואלוהים משאיר אותי עדין בודד! למה זה ככה? למישהו יש הסבר? אולי יכול להיות שהוא קילל אותי לפני שבאתי לעולם ובגלל זה לא הלך לי עד היום? קשה לי מאוד להיות באמונה כשקורה לי כל מה שקורה,הרי איפה נשמע דבר כזה שבחור דתי בגילי יהיה לבד ועוד כתוב בתורה "לא טוב היות האדם לבדו",
או שזה אולי קשור בזה שהשדכניות רואות את הססטסיקה הדי עגומה שלי בקורות חיים שאני שולח או איך שאני מציג את עצמי אז בגלל זה אין להם מה להציע,כי תכל'ס זה מה יש על מה אני יכול להצהיר בקורות חיים? בישיבה מסודרת לא למדתי לאורך זמן,עד היום לא למדתי בחיים כל מיני דברים או מקצועות רק השנה התחלתי ללמוד טבחות סוג 1,וגם בצבא לא היתי,לגבי ישיבות היתי בתוך חודשיים באיזה 5-6 ישיבות,כל אחת כמה ימים ולא לאורך זמן.האם אני יכול לשקר בקורות חיים שלי ולכתוב את הישיבות שהיתי בהם ולכתוב סתם שהיתי בהם לאורך זמן נגיד כל אחת תקופה של שלוש חודשים,האם זה הדבר הנכון לעשות?
כל הזמן אומרים לי תדבר לה',תפנה אליו אבל הנה אני עושה הכל וזה לא מצליח שומר שבת כהלכתה והכל,אבל איך אפשר להרגיש אהבה לקב"ה כשהוא הביא לי עד היום את כל היסורים שהביא לי?
למשל עוד דוגמא ששרים כולם בקול רם "הקב"ה אנחנו אוהבים אותך" אני אגיד לכם את האמת קשה לי מאוד מאוד לשיר את זה,איך אפשר,איך אני מסוגל,
והענין בלי שידוך הוא מאוד קשה במשך שנים אני כל הזמן מתארח או אצל משפחות או חברים בשכונה או בישיבות,אני כבר מת לעשות בעצמי את השבת עם האישה שלי,ולצערי אני לא רואה ישועה בענין הזה באופק,לא בפסח הקרוב ולא בראש השנה שיבוא עלינו לטובה וגם לא אחרי זה בסוכות או בשמחת תורה,כמו שהמצב היום ,לצערי זה לא ישתנה
ולמה הוא עושה את זה אם הוא נקרא רחום וחנון?
