1.
מדה כנגד מדה
"וַיָּסַר פַּרְעה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ. וַיַּרְכֵּב אתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אתוֹ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" (מא, מב-מג).
אמר רבן שמעון בן גמליאל יוסף מדה כנגד מדה התנהגו אתו, פיו שלא נשק בעבירה – "וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי",
גופו שלא נגע בעבירה – "וַיַּלְבֵּשׁ אתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ",
צוארו שלא הרכין לעבירה – "וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ",
ידיו שלא משמשו בעבירה - "וַיָּסַר פַּרְעה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף",
רגליו שלא פסעו בעבירה – "וַיַּרְכֵּב אתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ", מחשבה שלא חשבה בעבירה - "וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ", אבל הרשעים הם הפוכים מהצדיקים לדוגמא נבוכדנצר נקרא טפסר (ירמיה נא, כז) – טיפש בחכמה ושר בשנים. (מדרש רבה).
"וַיִּקְרָא פַרְעה שֵׁם-יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כּהֵן אן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" (מא, מה).
"צָפְנַת פַּעְנֵחַ" נוטריקון צדיק פטפט נגד תאותו פוטיפר ענה נפשו חנם (בעל הטורים). ועוד כתב רבנו בחיי שאסנת זו היתה בת דינה שנתעברה משכם בן חמור, ושלחה יעקב מביתו כי השבטים ביקשו להורגה, ושם אותה תחת עץ הסנה ולכן נקרא אסנת, וכתב על טס של זהב בלשון הקודש ותלה אותו בצווארה מפני שכל מי שישאנה יהיה בטוח שזרעו יהיה מיעקב, והמלאך גבריאל וי"א מיכאל הביאה למצרים לבית פוטיפרע, וכשהומלך יוסף היו מסובבים אותו בכל העיר, אז נצבו כל המצריות כדי לראות ביופיו, וכל אחת היתה זורקת לו מתנה כפי יכולתה, ואסנת מאחר שלא היה בידה מה לתת לו זרקה לו הטס הזה שהחזיקה כקמיע, ונטלו יוסף וקרא בו וראה שהיא מזרע יעקב ולכן נשא אותה לאשה, שכן דרשו חז"ל, כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
"וְיוֹסֵף בֶּן-שְׁלשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעה וַיַּעֲבר בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" (מא, מו).
ציוה המלך להופיע בפני יוסף שלשת אלפים איש ובידם כל מיני כלי זמר ושירים וחמשת אלפים גבורים וחרבותיהם שלופות בידיהם וכל מיני נשק, ועשרים אלף מגדולי המלכות כולם מתוקנים יפה, ורבים מאנשי המלך היו הולכים לפני יוסף ובידיהם הרבה מיני בשמים וריחות וסממנים ופרחים ומיני בושם המשיבים את הנפש, וכל הנשים שהתייצבו על יד החלונות ועל הגגות היו מסתכלות ביופיו של יוסף ופניו זרחו כירח במילואו, עשרים איש היו הולכים ומכריזים ברחובות העיר לאמר: זה האיש שהמלך חפץ בו ומינהו למשנהו, וכל הממלכה תתנהג על פיו, וכל מי שימרה את פיו, ולא יכרע לפניו ברך יומת, כי הוא מורד במלכות, וכך כשעבר יוסף ברחוב היו מתרחקים ממנו ומשתחווים לפניו והיו מנשקים עפר רגליו והיה הולך בכל העיר, וזכה לזה בגלל שהיה ירא שמים ולא חטא עם אדונתו (מעם לועז מא, מד).
"וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל-הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל-עַם הָאָרֶץ וַיָּבאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲוו ּ-לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה" (מב, ו).
אחי יוסף באו מפורדים לתוך מצרים, שאמר להם יעקב: אתם נאים, אל תכנסו בשער אחד, ואל תעמדו במקום אחד שלא ישלוט בכם עין הרע (תנחומא סימן ח), בא וראה כשהקב"ה חפץ באדם ע"י מעשיו הטובים, או ע"י ששב אליו בתשובה ונתקבלה תשובתו ונתכפרו עוונותיו, מנשא אותו הקב"ה על כל בני העולם ועושה אותו ראש על כולם ומקבלים אותו עליהם לראש ברצון טוב, וגם כל שונאיו נכנעים תחתיו, וראיה לזה מדוד המלך ששנאו אותו אחיו ודחו אותו מהם, וכן גם חמיו של דוד שאול המלך רצה להורגו ודוד ברח מלפניו, ואח"כ הקב"ה הרימו ונישאו על כל מלכותו, וכן אחי יוסף דחו אותו ומכרו אותו ואח"כ כולם כרעו והשתחוו לפניו. (מתוק מדבש על הזהר -מקץ דף קצח ע"א).
__________________
2.
מהו איש נבון וחכם ?
"וְעַתָּה יֵרֵא פַרְעה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" (מא, לג).
שמענו מפי החכם ר' יוסף לניאדו שאמר משל למה הדבר דומה? לאדם עשיר שהיה מרוויח בחודש משכורת מכובדת, אמנם זה העשיר לא היה יודע לשמור על רכושו, דהיינו: אם נכדו היה עושה קו של צבע על הספה שלו, מיד היה זורק אותה וקונה חדש, בקיצור היה מזלזל בכספו, והנה אותו אדם יום אחד פשט רגל ולא היה לו ממה לאכול, מפני שבימים שהיה עשיר לא חסך, ולא שמר את כספו לעתיד הקרוב, והנמשל הוא גם כאן אצל יוסף שמבקש מפרעה אדם חכם ונבון שידע איך לחסוך ולשמור משנות השבע לשנות הרעב, דהיינו שלא יהיה בשנת השבע זולל וסובא ולא מעריך את כספו, מפני שעתיד להגיע שנות הבצורת והוא לא ישאר עם כלום, ומכאן ילמד האדם שהעולם הזה זה שנות השובע והוא יכול להיות עשיר שיכול להשיג הרבה רוחניות ומצוות ויראת שמים, ועליו להיות חכם ונבון ולחסוך ולשמור אותם ולא חס וחלילה לזלזל בהם, מפני שתכף יגיעו שנות הרעב שזה עולם הבא שכתוב "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" ושם כבר אי אפשר לאסוף ולשמור, על כן החי יתן אל לבו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים, וה' הטוב יעזרנו ללכת בטוב ובתמים.
__________________
3.
בשבח הזקן
"וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" (מב, ח).
אומרת הגמ' (ב"מ לט מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן – פירש רש"י כשיצא מהם היו כולם חתומי זקן, והם לא הכירוהו שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן, והנה יש עניין גדול לגידול זקן כמו שנהג האר"י ז"ל ומעלה גדולה היא זו, ומספרת הגמ' (שם פד) על יופיו של ר' יוחנן, שמי שרוצה לראות את יופיו שיביא כוס כסף מבית הצורף כשהיא חדשה והכסף לבן ביותר וימלא אותה גרעיני רימון אדום וישים זר ורדים אדומים על פיו של הכוס ויעמיד אותה בין החמה לצל ואותו הזוהר שיהיה לכוס הזאת זה רק מעיין יופיו של ר' יוחנן. ועוד היה ר' יוחנן יושב על יד שערי הטבילה של הנשים מפני שבזמן שיצאו מהטבילה יסתכלו בו ויהיו להם בנים יפים כמותו.(מפני שיהרהרו עליו בזמן התשמיש – עיין מה שכתבנו לעיל פרשה ל פסוק לט), ובכל זאת אומרת גמ' (שם) יופיו של רב כהנה מעין יופיו של ר' אבהו, יופיו של ר' אבהו מעין יופיו של יעקב אבינו ויופיו של יעקב אבינו מעין יופיו של אדם הראשון, ואילו ר' יוחנן לא נזכר בתוכם, משמע שלא היה יפה כמותם, אלא אומרת הגמ' שונה היה ר' יוחנן שלא היה לו זקן ובגלל זה לא נזכר איתם, ועוד ראינו שכשרצה חנון בן נחש לבייש את עבדי דוד המלך הוא קצץ את זקנם דכתיב (שמואל ב י,ד) "וַיִּקַּח חָנוּן אֶת-עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת-חֲצִי זְקָנָם" וגו' והבה נתבונן הוא קצץ חצי זקנם ולא הכל ובכל זאת כששמע דוד על אנשיו שהיו נכלמים מאוד אמר להם (שם ה) "שְׁבוּ בִירִחוֹ עַד-יְצַמַּח זְקַנְכֶם וְשַׁבְתֶּם". ועוד כתוב (תהילים קלג) "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב וגו' ירֵד עַל-הַזָּקָן זְקַן אַהֲרן" מלמד שהיו כמין שתי טיפות מרגליות שהיו תלויות לאהרן בזקנו, אמר רב פפא כשהיה מדבר עם אחרים היו עולות ויושבות לו בעיקר זקנו כדי שלא יפלו. וכן בגמרא (שבת קנב) אמר ר' יהושע לכופר אחד, הדרת פניו של האדם זה הזקן. וכתב הילקוט יוסף (כיבוד אב ואם פרק יט הלכה לב) מי שאביו ואמו ציוו אותו שלא יגדל את זקנו אלא יגלחנו, והבן רוצה לגדל זקן בגלל שחושש להפוסקים המחמירים בגילוח הזקן אף במכונה חשמלית, וקשה לו להתגלח בסם, אינו מחוייב לשמוע להם, ומכל מקום, ילך אצל חכם כדי שיפייס דעת הוריו שיסכימו לזה בלב שלם. אך אם יש להורים צער בזה והוא רוצה להחמיר שלא להתגלח במכונה חשמלית, יש להורות להתגלח בסם, ולא לגרום צער להוריו, וכן אם הבן רוצה לגדל זקנו מפני שרוצה לנהוג מדת חסידות כמו שנהג האר"י ז"ל, ומפני שזקנו לא גודל יפה מבקשים ממנו הוריו שיגלח בסם או במכונה ויש להם צער מזה אם הבן לא יגלח, ישמע הבן להוריו, ואירא מעשה בפני מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א שההורים התעקשו שבנם יגלח את זקנו, ואמר מרן לבחור: תמעט, דהיינו זקן קצוץ ומסודר. עכ"ל.
"וַיּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזּאת" (מב, כא).
ויש לשאול מדוע יוסף ציער כל כך את האחים והלא יוסף יודע את כל התורה וידע את הכתוב במשלי (כד, יז) "בִּנְפל אוֹיִבְךָ אַל-תִּשְׂמָח"
אם כך למה ציער אותם כל כך הרבה? אלא כל זה היה בשביל להביא אליו את בנימין אחיו שתשוקתו היתה אליו (מתוק מדבש על הזהר – מקץ דף קצט), אומנם פירש הרמ"ק פירוש אחר מפני שהיה קשה לו על פירוש זה, וכי מפני שתשוקתו היתה לראות את בנימין יצער כל כך את אחיו? אלא הענין הוא שיוסף רצה להתגלות לאחיו ולא ניתן לו רשות מן השמים, וגם הם שמכרוהו לא זכו להכירו, לכן גלגל הדבר שיבוא בנימין, שהוא לא היה במכירתו ושיעשו בו תיקון של מידה כנגד מידה, שעל ידי שיסבב הדבר שיוכל לומר שבנימין ישאר לו לעבד, והם יעמדו כנגדו וישתדלו להצילו ובזה יתכפר להם העוון של מכירת יוסף.
__________________
