אגדות חז"ל - חשיבות התורה ולומדיה
"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (דברים ו,ה)
תניא רבי אליעזר אומר: אם נאמר"בכל נפשך" למה נאמר "בכל מאודך", ואם נאמר "בכך מאדך" למה נאמר "בכל נפשך"?
מדוע נאמרו שניהם, יאמר החביב מביניהם ודי בכך! אלא, דברה תורה כנגד שני סוגי אנשים אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו, לכך נאמר "בכל נפשך" שיאהב את ה' עד כדי מסירות נפש. ואם יש לך אדם שממונו חביב מגופו, לכך נאמר
"בכל מאדך" שיאהב את ה' ויהיה מוכן להקריב את ממונו החביב עליו.
רבי עקיבא אומר בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך.
תנו רבנן(שנו רבותינו): פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה.
בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה(פפוס) : עקיבא!
אי אתה מתירא מפני מלכות המענישה באכזריות למי שעובר על גזירתם?
אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה? לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום בבהלה.
אמר להם השועל: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו הדגים: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם לתפסינו.
אמר להם השועל: רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם יחד כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו הדגים: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו -
במים - אנו מתיראין, במקום מיתתנו - ביבשה - על אחת כמה וכמה.
המשיך רבי עקיבא ואמר: אף אנחנו כן, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה {דברים ל}
"כי הוא חייך ואורך ימיך" כך אנו מסתכנים: אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה שאנו מסתכנים.
אמרו חכמים: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר''ע וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו.
אמר לו ר"ע: פפוס, מי הביאך לכאן? אמר ליה פפוס: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה! אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.
בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה, זמן קריאת שמע היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה ב''ק ואמרה אשריך ר''ע שיצאה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה זו תורה וזו שכרה {תהילים יז} ממתים ידך י''י ממתים וגו' אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה אשריך ר''ע שאתה מזומן לחיי העוה''ב.
התורה היא חיינו ואורך ימינו, מעזונו ותפארתנו, מחמד ענינו וליבנו, וכל הממית עצמו על התורה, נהנה גם מחיי העולם הזה, בלימוד התורה הקדושה כמו שנאמר "בחוקותיך אשתעשע, לא אשכח דבריך"(תה', קיט), וכל יהודי צריך לשאוף ללמוד תורה, ולהתפלל שה' יערב את דברי התורה על ליבנו שנוכל לקיימה ולא לסור ממנה. שללא הקב"ה והתורה אין אנו יכולים לעמוד מפני היצר הרע. והתורה היא מפתח לכל הרוחניות, הם להתגבר על יצרים, הן בתיקון המידות, והן בחכמה ובתבונה. ואשרי אדם הממית עצמו על דברי תורה ואשרי חלקו בעולם הזה ובעולם הבא. מי כרבי עקיבא שיכול לשמש דוגמא נפלאה, לאהבת התורה ומסירות הנפש על התורה שעשרים וארבע שנים שקד באהלה של תורה, עד שיחל לדרוש טילי טילים של הלכות! שאפילו משה רבנו היה מתפלא לפני הקב"ה על חכמתו! (כפי המובא במדרש). יהודי הזוכה להשיג את מתיקות התורה, מבין מה מהותו של העולם, ומאידך את גודל הבלותו כמו שאמר החכם מכל אדם: "הבל הבלים אמר קהלת הכל הבל". והתורה שהיא אחד מעמודי העולם, כפי המובא בפרקי אבות, שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר , על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים(אבות, א, ב) שהתורה מגנא ומצלא,
כמו שסופר במו"ק (כח.) שהמלאך הממונה על המיתה לא היה יכול להתקרב לרב חסדא, כיוון שלא פסק פיו מלימודו, וכל הזמן הגה בתורה.
כמו כן, מסופר על דוד המלך (שבת ל), שנאמר "הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא, אדעה מה חדל אני"(תה', לט) אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם הודיעני ה' קצי? אמר לו בהקב"ה: גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם ומדת ימי מה היא? גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם ואדעה מה חדל אני? אמר לו הקב"ה אומר לך את היום שבו תמות יום שבת!. דוד המלך ביקש ממנו למות ביום למחרת כדי שיוכלו להספידו ולטפל בגופתי, אמר לו הקב"ה הגיע זמן שלמה בינך למלוך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא(כחוט השערה). אז דוד ביקש שיקדים לו את מותו ליום השישי, והקב"ה אמר לו: "כי טוב יום בחצריך, מאלף" טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח!
מסופר שהיה לומד ללא הפסקה בכל השבתות, שידוע הלומד תורה אין מלאך המוות יכול לו, אמנם באותו יום שהגיע זמנו לעלות לאל עליון, בא אליו מלאך המוות, אך לא היה יכול לקחתו כיוון שלא פסק פיו מגירסתו בתורה, מה עשה מלאך מוות, הלך לבוסתנו, והחל לנענע את הענפים ולהשמיע קול, דוד המלך, נבהל והלך לבדוק ממה נגרם הרעש? וברגע שפסק פיו מגירסה, נחה נשמתו.
יהי רצון שנגדל ונתחזק בתורה ובמצוות, נגדיל תורה ונאדירה.
__________________
