אה, כן, כי התנ"ך בכלל לא מלא סתירות!
ולהלן הפתרונות לסתירות:
1.) "אין מוקדם ומאוחר בתורה".
2.)- רבי ישמעאל אומר, בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת בהן:
השוואת שני עניינים והסבר האחד על פי השני
(א) מקל וחומר
(ב) ומגזרה שווה
(ג) מבניין אב מכתוב אחד ומבניין אב משני כתובים
יחס הכלל והפרט
(ד) מכלל ופרט
(ה) ומפרט וכלל
(ו) כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט
(ז) מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל
יחס הכלל והיוצא מן הכלל
(ח) כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד - לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא.
(ט) כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שהוא כעניינו - יצא להקל ולא להחמיר.
(י) כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שלא כעניינו - יצא להקל ולהחמיר.
(יא) כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש - אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש.
הסבר עניין על פי מקור אחר
(יב) דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו
(יג) וכן שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם.
בוא נתחיל משאלה בסיסית. אלוהים הוא רק טוב?
אני משער שהתשובה לשאלה שלך היא "כן", ועל כן אספר לך מה אלוהים עושה בשביל החברים שלו. יום אחד הנביא אלישע הלך לו בדרך, ואז כמה ילדים העליבו אותו, ואז... "ותצאנה שתיים דובים מן-היער ותבקענה שניים וארבעים מן הילדים". אלא אם כן "תבקענה" זה "חילקו להם סוכריות", יוצא שאלוהים הרגע רצח 42 ילדים - ועוד ילדים עבריים - כי הם העליבו את הנביא שלו.
על איוב שמעת? הוא היה אחלה גבר, צדיק, מקיים את כל החוקים והמצוות, בכללי הייתי שמח לשבת איתו על בירה. אבל לאלוהים זה לא מספיק! הוא העביר אותו שבעה מדורי גיהנום. למה? "לטובתו"? אל תצחיק אותי. אלוהים יודע מה מתחולל בנפש האדם, נכון? למה הוא צריך לבחון את איוב אם הוא יודע את התשובה?
שוב, טוב, זה גם מידת הדין, העולם מורכב משילוב של מידת החסד ומידת הדין, 42 ילדים אלו נתחייבו על פי הדין זמנם הגיע, שליחותם עליי אדמות הסתיימה לאור החלטת אלוקים, והם סיימו את דרכם הפיזית עליי אדמות סה טו.
יכולת גם לשאול באותה מידה על 1.5 מליון ילדים בשואה, זה קצת יותר מטריד מבחינה תאולוגית.
איוב, מעלה שאלות קשות ומטרידות לגבי הרוע בעולם ועניין "צדיק ורע לו" בעולם הפיזי, התשובה אגב, לאיוב, היא שה' מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, איוב היה צדיק כלפי שמיים אבל בתחום "בן אדם לחבירו" הוא הסתגר לו בעושרו והבדיל עצמו מהחברה הכללית במתוך תחושה אגוצנרטית ולא ראה אל מעבר למשפחתו המצומצמת, לפיכך חטף את שחטף.