עם טקס נעילת האולימפיאדה ה-29 בבייג'ינג מתפוגג הערפל מסביב למשלחת הישראלית ומתבררות פרקי ימיה בתחרות זו - פרקים של כישלונות צורבים; ישראל עוזבת את האולימפיאדה עם מדליה אחת, שעשויה כולה ארד, ובענף ספורט שבלאו הכי לא נחשב כהישג אתלטי מרשים ונועז, מתוך 43 נציגים רק 1 השיג מדליה! זוהי בעיה חמורה מאוד ומדוע? כי אנו אור לגויים, אצלנו אין שלישי, אין שני(לא שתמיד יש) אלא רק מקום אחד שמור לנו וזהו המקום הראשון, בכל תחומי החיים על עם ישראל לשאוף קדימה, הישר למקום הראשון, אבל אל לנו להאשים רק את הספורטאים, שנכון נחלו כישלונות אך לאו דווקא באשמתם אלא כי באשמת מדינת ישראל, אם הממשלה לא הייתה עסוקה בגניבת שלמנים ועושק אזרחיה היו תקציבים מרשימים לכל משרדי הממשלה, כולל משרד המדע, התרבות והספורט, אולם דבר זה לא קורה כי הסיכוי ש"נבחרנו" לא יגנבו הוא נמוך מאוד, ולכן אין כסף להקצות לאותם אתלטים.
נכון שהספורט הוא לא התכלית, להפך הרמב"ם מדרג את הספורט כאחת השלמויות הנמוכות שיש לאדם, כי לפיו אדם לעולם לא ישתווה לכוחו של אריה או של פיל, אך הוא גם מוסיף ואומר שאם לאדם יש כסף אזי ישתמש בו לשלוש מטרות: לצדקה, לפרנסה ולחושי גופו ומה זה חושי גופו? שריריו, כוחו של האדם.
בתקווה שלמה עלינו לקוות שמלבד שננחיל תבוסה לאויבנו אלא שגם נזכה במקומות ראשונים בתחרויות בינלאומיות ראשיות, שהגויים יתפלאו ויאמרו:"יגדיל ה' לעשות עם אלה ועמנו - לא!", להיות אור לגויים זכרו!