כחלק אינטגרלי מעקרונות הנצרות להשפיל את היהודי ולמרר את חייו על שלא קיבל את האמונה ביש"ו, מדינות שהיו תחת שילטון הברזל של הכנסיה הטילו הגבלות שונות שהצרו את חיי היהודים ועיצבו במידה רבה את אורח חייהם. לא אחת נאסר על היהודים להחזיק נכסי דלא ניידי - כדי להוכיח שהיהודי הוא מנודה וחסר בית, או כדי למנוע ממנו להחזיק בעובדים נוצרים. נאסר עליו לשרת בצבא המקומי או להחזיק במשרות ציבוריות. כתוצאה מכך התפתח הענף הפיננסי ועסקי ההלוואות בקרב היהודים. עיסוק זה איפשר ליהודים להתקיים בכבוד בהנחה שבשעת צרה יוכלו לקום ולברוח עם מרבית רכושם ולא להיוותר מחוסרי כל, וגם כדי שיעמוד לרשותם מספיק כסף בו יוכלו לשחד את מי שצריך כדי להישאר בחיים.
בהחלטות מועצת הלאטארן הרביעית בשנת 1215 נכתב: מכיוון שרצוננו לשמור על הנוצרים... קובעים אנו שאם גם להבא יסחטו היהודים מן הנוצרים, באיזה אמתלא שהיא ריבית מופרזת, ימנע מהם כל שיתוף מצד הנוצרים עד שלא יפצו אותם כל צורכם על הלחץ המופרז... ואף הנוצרים יוכרחו, אם יהיה צורך בכך ע"י נזיפה כנסייתית שאין עליה עירעור ממגע מסחרי איתם... ואותו העונש מחליטים אנו להטיל על היהודים על מנת להכריחם לפצות את הכנסיות על המעשר והתרומות שהכנסיה הייתה גובה מן הנוצרים על הבתים ושאר הקיניינים עד שלא באו בצורה כלשהי לידי היהודים, כך שלא יגרם נזק לכנסיה...".
למרטין לותר מייסד זרם הפרוטסטנטיים שקרא "לצדק, וחלוקת משאבים צודקת" במאמריו, היה דעה אחרת איך צריכה להיות ההשפלה ליהודים:" שיאסרו על היהודים עסקי הריבית, ויקחו מהם את כל הכסף המזומן, ואת כל החפצים היקרים מכסף וזהב".
בעז"ה נרחיב את הדיבור אודות הנצרות ומעלליה כלפי העם היהודי בהמשך...
