תראו אני כבר לא יכול עם השגרתיות הזאת אני פשוט חסר אונים ומסכן,
כל יום אני מתעורר נוסע בצהרים באוטובוס מהבית שלי עד לעבודה בשוק ואיך שאני באוטובוס אני פשוט יושב כל הדרך בדכאון עם הראש למטה ומרגיש ממש שאני מתפוצץ ומשתגע כבר מהנסיעות השגרתיות באוטובוסים כי כואב לי על זה שבגיל 28 אין לי רשיון ואני צריך להיות באוטובוסים כל הזמן אני מרגיש שזה "חונק" אותי ממש,וכן לא יכול להיות שהעבודה הזאת היא העתיד שלי השוק המסריח עם כל האנשים חסרי ההשכלה שמה שיכורים ששותים בירה כל היום,מספיק אמרו לי תמיד כולם בגיל ההתבגרות וגם קרובי משפחה אמרו לי שאני יהיה בשוק בגלל שאני לא לומד ולא עושה כלום עם עצמי והנה כיום אני רואה שזה מתגשם,ואני מרגיש שקשה לי להיות בעולם הדתי ואני לא יודע מה לעשות,אם אני יהיה חילוני אז אני יגמור אותה רווק כמו רוב נפגעי הנפש בקהילה שלי אולי בעולם הדתי יכול להיות שיש לי יותר סיכוי אבל גם הישועה פה בכלל לא נראית באופק,כי לכל שדכנית שאני מתקשר כל יום אין למה מה להציע לי,אבל אם אני יהיה חילוני אני תמיד יסבול כי אני יפגש דרך האינטרנט עם נשים ממעמד נמוך כמו שקרה לי עד היום כגון על כסא גלגלים או שמנה או מכוערת,אני לא יודע מה לעשות אני ממש חסר אונים ומסכן בקטע הזה,לא יודע למה הנאחס לא יוצא ממני בקטע הזה,
קשה לחיות ככה כל יום שהשגרה הזאת רודפת אותך והנה עובר עוד יום בסוף היום ולא קורה לי שום דבר משמעותי כמו עבודה רצינית או אישה שפגשתי,
אני בוכה הרבה מאוד ואתמול קרה לי גם שהתחלתי לבכות באוטובוס
איך אני יוושע מכל זה? קשה מאוד להמשיך ולהיות מסכן ככה
