ההתפרצות הראשונה התרחשה במאה ה-7 עם עליית האסלאם. הצבא המוסלמי שפרץ מחצי האי ערב לארץ היה מורכב מלוחמים בדווים שהגיעו עם משפחותיהם ועדריהם.
ההתפרצות השנייה: החלה במאה ה-9 לספירה והתגברה החל מאמצע המאה ה-10 ובייחוד במאה ה-11.
שני שבטים, בנו הלאל ובנו סלים התקדמו מאזור נג'ד בחצי האי ערב לכיוון צפון ודחקו ממקומם שבטים וחלקי שבטים והללו חדרו חלקם לארץ.
שבט, שנדד באזור הנגב ומרכז סיני, התקדם צפונה לאזור נחל קציעות. החל מאמצע המאה ה-10 ואילך. בייחוד במאה ה-11 חדרו שבטים בדווים מערבה לאזור העמקים. בני הלאל ובני סלים חדרו לסיני ומשם למצרים, במאה ה-10 לספירה ולצפון אפריקה במאה ה-11.
ההתפרצות השלישית: החלה בסוף המאה ה-15 לספירה, והגיעה לשיאה במאה ה-17. הייתה תנועה של שבטים בדווים מחצי האי ערב, כשכל שבט דוחף בהתקדמותו שבטים אחרים לעבר הקשת הפורייה. ההתפרצות הבדווית הייתה לכיוון מסופוטמיה (עיראק וסוריה של ימינו) ולכיוון ארץ ישראל, לאזור ירושלים, שפלת החוף והעמקים.
עלי חרייבי קבע בהרצאה במדרשת שדה בוקר "הבדואים בגליל- תמונת מצב דמוגראפית וכלכלית", שרוב שבטי הבדווים בגליל הגיעו מהצפון ורק מיעוטם הגיעו מהדרום. הם החלו לחדור לגליל מהחורן ומהגולן בראשית המאה ה-16 והחדירה נמשכה עד שנות ה-30 של המאה ה-20'.
http://omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=19763&MenuID=862&ThreadID=1014022
