גאוות אצולתי
רוחות קדם יבשות נושאות תדיר
את שירת הבריאה מנקיקי מדבר
מתחת רגליי מקצב תיפוף מהיר
בעיניי מצטנף צליל קול עולה מהעבר
דמי שוב נעור לאור שמש קדומה
בריאותי נאסף ריח אבק ואדמה
מתוך האבנים מליבה של הדממה
אצור דם, אש וזעקות של מלחמה
כאן היה בית, כאן יש חורבן
ארים ראשי מולך, אזקוף גבי
בנס חיותי הנני כאן, היני מוכן
להפיח בך רוח מרוחות ליבי
לעולם לא אשוב להפנות לך עורף
גאוות אצולתי, דם שושלת מלכויות
רוחות מנגנות סיפורך ללא הרף
על מקום ללא דרך, מבוצר בחומות
כמו ליבי