כתב נושא: ארה"ב הפקירה את היהודים בשואה, וגם יהודי ארה"ב.  (נקרא 2266 פעמים)

0 משתמשים ו- 1 אורח נמצאים בנושא זה.

מנותק zelhar

  • חבר(ה) V.I.P
  • חבר(ה) של כבוד
  • *
  • הודעות: 4293
כתבה מתוך מהדורת "הארץ":

"ארה"ב הפקירה את היהודים"
פרופ' דייוויד וויימן, שפירסם ספר על הלל קוק, ראש משלחת האצ"ל לארה"ב בתקופת השואה, מחלק את האחריות ליחס ארה"ב ליהודים בין משרד החוץ האמריקאי, רוזוולט, התקשורת והיהודים עצמם
מאת יאיר שלג

פרופ' דייוויד וויימן חשב לכתוב את הדוקטורט שלו על "מדיניות מקומית בניו המפשייר בתקופה הפרוגרסיווית", אבל תוך כדי עבודה, הידהד בוויימן, נכדם של שני כמרים פרוטסטנטים ואדם דתי בזכות עצמו, "קול פנימי שאמר: מה עשתה אמריקה בתקופת השואה, זו השאלה שאתה צריך לעבוד עליה. לא אני בחרתי בנושא הזה. הוא בחר בי".

ואכן, וויימן הקדיש את חייו לנושא: את הדוקטורט כתב על אמריקה וסוגיית פליטי המלחמה. 14 שנים נוספות הקדיש לספרו "הפקרת היהודים: אמריקה והשואה" (שפורסם בארה"ב ב-1984 ובישראל ב-1993). הספר היה מחקר ראשון מסוגו בנושא, ולימים פירסם וויימן 13 כרכים של מסמכים אותם אסף לצורך ספרו.

לפני שש שנים פירסם ספר נוסף, "מצעד נגד המוות", ובו תמלול ראיון ענק, בן 12 שעות, שערך עם הלל קוק, ראש משלחת האצ"ל לארה"ב בימי השואה, מי שעמד בראש קבוצת הצלה שתקפה את אדישות הממשל האמריקאי והממסד היהודי גם יחד. השבוע בא וויימן בן ה-79 לישראל לרגל כנס ראשון על פעילותו של קוק בתקופת השואה, שייערך ביום שני בסינמטק תל אביב (ראו מסגרת). ככל שהדבר מפתיע, זה הראיון הראשון שלו בעיתון ישראלי.

היהודים ויתרו בקלות

דעתו של וויימן על אחריותה של ארה"ב להפקרת יהודי אירופה נחרצת. הוא ממקד את האחריות קודם כל במשרד החוץ: "הם לא רצו הגירה של פליטים בכלל, במיוחד לא פליטים יהודים. היהודים היו הכי נואשים לצאת, והיו אז באירופה תשעה מיליון יהודים". הוא לא מנקה גם את הנשיא רוזוולט מאחריות: "הוא הסכים למדיניות משרד החוץ, והניסוח ההוגן ביותר לגביו הוא שהיה אדיש לנושא".

הטיעון העיקרי של הממשל היה שפעילות הצלה תסיח את הדעת ממאמץ המלחמה, ושהבסת גרמניה תביא את ההצלה הגדולה ביותר. וויימן לא מקבל את הטיעון: "יש הרבה פעולות שאפשר היה לעשות בלי לפגוע כמעט במאמץ המלחמתי. בריטניה, שהיתה שותפה לארה"ב במלחמה, יכלה לפתוח את שערי ארץ ישראל, וזה יכול היה לעזור ליהודים שהצליחו להימלט מאירופה למצוא מקלט קרוב יחסית ובטוח. אפשר היה ללחוץ על מדינות הלוויין של גרמניה כמו הונגריה, רומניה ובולגריה - שם התחילו הגירושים הרבה יותר מאוחר. וכמובן, אפשר היה להפציץ את אושוויץ".

וויימן מבקר גם את התקשורת האמריקאית, ובמיוחד ה"ניו יורק טיימס". לדבריו, "דווקא מפני שהבעלים היו יהודים, הם עשו הכל כדי שלא להיראות כעיתון יהודי, וקברו את הנושא. השמדת היהודים כמעט לא הופיעה אף פעם בעמוד הראשון".

הוא לא חוסך את ביקורתו גם מהממסד היהודי: "היהודים עשו, אבל לא מספיק. הסיבה העיקרית שהם לא עשו מספיק היא שהם חשבו שממילא אין לזה הרבה סיכוי, ולכן התמקדו במאבק להקמת המדינה היהודית לאחר השואה. אבל הם ויתרו בקלות רבה מדי. אפשר היה לעשות הרבה יותר, והלל קוק הוכיח זאת". גורם נוסף שהרתיע את היהודים היה האנטישמיות שהתפשטה בארה"ב, והחשש מטענה שהיהודים מסיטים את המאמץ מהצלת העולם להצלת בני עמם. "זו התקופה האפלה ביותר בתולדות ארה"ב בתחום האנטישמיות", אומר וויימן, "בעשור שקדם למלחמה, בשנות השלושים, האנטישמיות התפשטה בגלל המשבר הכלכלי העמוק והחשש הגדול מפני פליטים בכלל, שיגבירו את התחרות על מקומות העבודה. מחקר שנערך באותם ימים גילה שלשליש מאזרחי ארה"ב יש עמדות אנטישמיות".

סיפור ההשמדה כמודעה בעיתון

הגיבור החיובי שלו הוא כמובן קוק וחבורתו, בה בלטו איש האצ"ל שמואל מרלין והמחזאי בן הכט, שפעלו להפיץ מידע על ההשמדה ולארגן פעולות הצלה. כשהעיתונות לא פירסמהאת הסיפור, הם פשוט קנו עמודים שלמים ופירסמו שם את המידע כמודעות; הם עברו אצל כל חברי הקונגרס והסנאט וגייסו תמיכה; העלו מופעים המוניים שסיפרו את סיפור ההשמדה. פעילותם היתה לצנינים בעיני הממסד היהודי, עד כדי כך שוויימן מצא ציטוט של נשיא הקונגרס היהודי העולמי, ד"ר נחום גולדמן, שאמר ש"קוק מסוכן ליהדות אמריקה יותר מהיטלר, כי הוא מביא את האנטישמיות גם לכאן". כמה מהמנהיגים היהודים אף פעלו לגירוש קוק מארה"ב.

וויימן חושב שקוק הגיע להישגים ממשיים: "הפרסום שהם הביאו (להשמדה) היה קריטי, כי אנשים פשוט לא ידעו". להערכתו, עבודתו היתה גורם מרכזי בתהליך שהביא בסופו של דבר את רוזוולט להקמת "הוועד לפליטי מלחמה", שאמנם הוקם כבר לקראת סוף המלחמה, אבל הצליח בכל אופן להציל כ-200 אלף יהודים.

וויימן סבור שיש בסיס "מסוים" להשוואה בין התגובה האמריקאית לשואה לתגובה המערבית לאיומי איראן: "הייתי תומך המפלגה הדמוקרטית כל חיי, אבל הם נהיו כל כך בדלניים שאיני יכול לתמוך בהם יותר. במערב אירופה זה בכלל חסר תקווה. הם לא עושים כלום. הרי גם כשחשבו שלסדאם חוסיין יש נשק להשמדה המונית, והיו עדויות על כך, הם סירבו לשתף פעולה, מלבד בריטניה".