הגיגים ליום השואה"מנה מנה תקל ופרסין"- אותה כתובת שראה המלך הבבלי בלשאצר בסעודת המלכים שערך עם כלי המקדש.
אירוע מכונן זה הכניס את מטבע הלשון- "הכתובת על הקיר" לתוך כל השפות שאי פעם היה להם קשר ישיר לתנ"ך, משפות לטיניות ועד,כמובן, לעברית המודרנית.
מטבע הלשון הזו באה לומר שיש כאן אזהרה ברורה וחד משמעית, שבאה בטווח זמן סביר בכדי שהמוזהר ינקוט צעדים בכדי למנוע את הרעה המתרגשת ובאה עליו.
בזמנו זה היה אזהרה למלך הבבלי מפני הכיבוש והרס העיר בבל על ידי הפרסים.
לפני 70 שנה בשנת 1938, היה זה וינסטון צ'רצ'יל שהזהיר בבית הנבחרים הבריטי, שהרעה ההולכת ומתרגשת על העולם כולו נושבת מכיוון גרמניה, ושאם לא יקומו ויפעלו כנגד הרעה הזו, הרי שהיא הולכת להחשיך את העולם.
המערב, כהרגלו ב"קודש" לא הניף אצבע ולא זו אף זו, אלא שהוא תרם תרומה נכבדה לעלייתו וביסוס שלטונו של אדולף היטלר בגרמניה.
הכתובת הייתה על הקיר, הרטוריקה, הכתוב בעיתונים, החקיקה, ההגבלות, ההשפלות, הגדלת הצבא, גיוס חובה, החימוש המאסיבי.
אבל המערב סירב לקרוא, סטאלין הנבלה סירב לקרוא את הכתובת, טען במשך שנה שלמה (משך ההכנות של גרמניה הנאצית למבצע ברברוסה סוף יוני 40'- עד 22 יוני 1941 יום פתיחת המבצע) שזה פרובוקציה בריטית.
שהוא מוקף ביועצי אחיתופל בעלי אג'נדה, סירב לשמוע לכל האזהרות המודיעיניות בקו ההפרדה בין גרמניה הנאצית לרוסיה הסובייטית (היישום של החלק הסודי בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב).
סירב לשמוע לאזהרות מרגלו הבכיר, ריכרד זורגה שהיה מושתל בשגרירות גרמניה בטוקיו, סירב לשמוע למודיעין הצפנים שלו שקרא את התשדורות הדיפלומטיות היפניות, שבו עלה כי הגנרל אושימה (שגריר יפן הקיסרית בגרמניה הנאצית) שידר חזרה לממונים עליו במיניסטרט החוץ הניפוני שהמתקפה בא תבוא ב-22 ביוני.
אותו יום, אגב, בו פלש נאפוליון בונפרטה לרוסיה הצארית, ושהספר של אחד הגנרלים שלו על החזית הצרפתית ברוסיה, הגנרל דה-קולינקור, היה רב מכר זה חצי שנה לפני המתקפה, בחנויות הספרים בגרמניה הנאצית.
המערב רצה להאמין שהיטלר יתמתן, עכשיו יש לו מדינה לנהל, הרטוריקה שלו זה רק לצרכי גיבוש פנימיים או להרגעת ה"קיצוניים" במפלגת הפועלים הגרמנית הנאציונל-סוציאליסטית (NSDAP) עד כמה אינפנטילי שזה ישמע.
במערב אמרו שניתן להגיע איתו לעמק השווה, שניתן לדבר איתו, שהוא ראציונליסט, שהוא ישב איתם לשולחן המשא ומתן וידבר איתם, העיקר לדבר! (מזהים את הרטוריקה, נשמע מאוד מוכר, הלא כן?!).
נוויל צ'מברליין ירד ממטוסו (עם המטריה המפורסמת) נופף לעיני ההמונים בדף עם החתימה של היטלר ואמר שהביא "שלום בימינו"...
כשם שאז, לפני רק 70 שנה, פרומיל מבחינה היסטורית, הקריאות בעולם היו: "היום גרמניה, מחר כל העולם", "הייל היטלר", "זיג היל", "היטלר מעל גרמניה", "לבנסראום", "אנחנו נוסעים לפולין בכדי לגמור עם היהודים", "הגזע הארי העליון", ה"Ubermensch".
היום, הקריאות המהדהדות בעולם הן: "לא עילא אלא אללה ומוחמד ראסול אללה", "אללה ישמיד את השטן הגדול והשטן הקטן", "אללה אכבר", "נעשיתי מנצח דרך הטרור" (ציטוט מהקוראן), "באחרית הימים, עת ירדוף המוסלמי את היהודי, או אז, יברח היהודי, אויב אללה, ויסתתר מאחורי העץ והאבן, אז יפתחו העצים והאבנים את פיהם ויאמרו: "הו מוסלמי הו עבד אללה, הנה יהודי מאחורי בא והרגהו", "חייב'ר חייב'ר, זהו גורל היאהוד" ו- "אל דולא מענא".
ועתה להשוואות המתבקשות, אז, חיילי ה-SS, על האבזם של החגורה של מדי השרד שלהם היה כתוב: "אלוהים איתנו", היום זה דיויזיות ה-SS המוחמדי, שמצדיעים במועל יד ואומרים: "אללה הו מענא" (אלוהים איתנו), ה-SS מצדיעים במועל יד.
כינויו של מפקד כח 17 האחראי על השמירה על אותו מחמוד עבאס, הוא "אבו היטלר", התמונות המפורסמות של דיויזית ה-SS ה-13 דיויזיית חאנג'ר שחייליה משתחווים לכיוון מכה, לצד הספר מיין קאמפף, הם קיבלו גם את הקוראן ועליו נשבעו אמונים לאדולף היטלר.
"אם ישנה דת שהייתי רוצה עבור ה-SS הרי שזה האיסלם"- במילים אלו היטיב להגדיר אדולף היטלר בעצמו את דעתו על האיסלם (מתוך ספר זכרונותיו של אלברט שפר, האדריכל האישי של היטלר ושר החימוש של הרייך השלישי).
עוד מוסיף לספר אותו אלברט שפר, שאדולף היטלר היה מקרין סרטים של ההפצצות של הלופטוואפה על ערי אירופה השונים, תוך כדי שהיה יוצא מגדרו לנוכח התמונות, אבל מה שהיה גורם להיטלר התרגשות כה גדולה מעבר לכל התרגשות אחרת, היה כשהוא מתאר כמו מתוך חלום עוועים, כיצד ניו-יורק מופצצת, כיצד גורדי השחקים שלה הופכים לעמודי אש וקורסים בענן אבק גדול.
אוסמה בן לאדן הגשים את זה בפועל, שאגב, הוכרז כחבר של כבוד במסדר הארי (עד כמה אבסורד שזה ישמע) ע"י תנועות ניאו-נאציות ווטרנים של הוואפן SS בגרמניה.
"מיין קאמפף" וה"פרוטוקולים של זקני ציון" הם רבי מכר בכל רחבי הציויליזציה האיסלמית כמעט כשם שהם היו בגרמניה הנאצית.
סדרות שמבוססות על "הפרוטוקולים של זקני ציון" ועלילות דם משודרות מדי חודש רמדאן ברחבי העולם הערבי ובאירופה.
קריקטורות, מאמרים וכתבות נודפות אנטישמיות זאולוגית כמו זו הנאצית, מופצת בעיתונות בכל רחבי הציויליזציה האיסלמית.
מדינות ערב ואיראן הם הלקוחות הכי גדולים של שוק הנשק בעולם הנאמד במאות מיליארדים של דולרים מדי שנה.
הכסף המושקע במצרים מסך כל התמ"ג על בטחון עולה על זה של בריטניה כשהייתה עם גבה אל הקיר לבדה מול גרמניה הנאצית, פי שלושה.
הרטוריקה הנושבת ממדינות אלו המגדירות את המערב בתור אויב, המגדירות את העם היהודי בתור כזה שעליו לעבור מן העולם.
שלטים בהפגנות של מוסלמים בלונדון, שכתוב עליהם: "אללה ברך את היטלר".
התמונות של חמאס, הצועד עם סרטים ירוקים על הראש שבמרכזם על המצח נמצא צלב קרס שחור.
לסיכום, אני רוצה להזכיר, שאנחנו והמערב, והעולם כולו, שלא מוסלמי, רדומים, בדיוק כמו לפני מלחמת העולם השניה, נרדמנו בשמירה, נרדמנו בעמידה.
השאלה שעל כל אחד ואחד לשאול את עצמו לפני שזה יהיה מאוחר מדי, האם אכן, "לעולם לא עוד"
