יכולותיה הצבאיות של איראן
השגת עליונות מדינית על פני המדינות האחרות באזור וחיזוק מעמדה כמעצמה אזורית;
הפצת האיסלאם, לפי המסורת האיסלאמית, בכל העולם;
והגנה אקטיבית והרתעתית מפני האיומים הרבים המכוונים כלפיה.
לפי הצהרותיהם של נשיא איראן, מחמוד אחמדינינג'אד, ושליטה העליון, עלי סייד חמינאי, ניתן להסיק כי השמדת ישראל היא הרביעית במטרותיה של איראן.
במאמר זה אנסה לתת מושג על יכולותיה הצבאיות של איראן ועל המקומות בהם היא מהווה איום ממשי על מדינת ישראל.
כוח צבאי גדול
ארבע המטרות בהן דנו במאמר הקודם הובילו את איראן לתהליך התחמשות מאסיבי מאז המהפכה האיסלאמית ב-1979. התהליך נכנס להאצה משמעותית בעקבות תוצאותיה של מלחמת איראן - עיראק, מלחמה שבעקבותיה מעמדה של איראן כמעצמה אזורית בהחלט התערער.
איראן מחזיקה צבא, שהוא למעשה הצבא הגדול והחזק ביותר במזרח התיכון, על-פי אמות מידה מקובלות: התקציבים המושקעים בו, כמות החיילים המשרתים בו, וכוח האש שלו. (אמות המידה לפיהן מקובל להגדיר את צה"ל בתור הצבא החזק ביותר בעולם, או לפחות באזור, נוגעות לסטטיסטיקה של ניצחונות אסטרטגיים ביחס לגודל וכוח הצבא, הנמדדים לפי אותם פרמטרים אובייקטיביים שלפיהם ניתן לקבוע שצבא איראן הוא הצבא החזק ביותר באזור). הכוח הצבאי האיראני מורכב מכ-14 אוגדות של צבא יבשה, ו-15 טייסות.
חיל הים האיראני מונה 170 כלי שיט, בהם פריגטות, קורבטות, ספינות טילים ו-3 צוללות. למרות חשיבותו של חיל הים לצורך כינון הגמוניה בעלת סדר גודל מעצמתי במפרץ, ייתכן שחיל הים האיראני הוא נקודת התורפה של הצבא האיראני בפרט, ושל התכנית האיראנית להיות המעצמה היחידה במזרח התיכון בכלל.
מחקר ופיתוח להשמדה המונית
ישנן מדינות רבות בעולם המחזיקות נשק להשמדה המונית. מדינות רבות יותר היו מאוד רוצות לשים את ידן על נשק בעל יכולות מאיימות, אך אינן יכולות לבצע שום צעד משמעותי בכיוון. מעטות הן המדינות שבאמת יכולות לבצע צעדים מעשיים לקראת השגת נשק מסוג זה, וגם עליהן מופעלים לחצים גדולים מן המערב, בראשות ארצות הברית.
דוגמה לכך היא נסיגתה של לוב מהניסיונות האלה. לוב, שצפתה במה שאירע לאפגניסטן ועיראק, החליטה להרים ידיים לפני שהמערב יידפק על שעריה ולסגת מתוכניותיה להשגת נשק להשמדה המונית. דוגמה נוספת היא צפון קוריאה, המדינה היחידה בעולם שעודנה נוקטת בקו הקומוניסטי המיליטנטי. ניסיונותיה לשים יד על נשק גרעיני גוררים שוב ושוב סנקציות מסחריות נגדה.
המאפיין של איראן בתחום הנשק להשמדה המונית בכלל והנשק הגרעיני בפרט, הוא היותה המדינה היחידה שיש לה את היכולת להתמודד כלכלית עם כל הצדדים הנוגעים לייצור נשק להשמדה המונית. איראן מייצרת חמישה אחוזים מתצרוכת הנפט העולמית, כך שכל עוד העולם נוסע על בנזין, לא יחסרו מזומנים בקופתה, והיא תוכל לממן בעצמה, ללא כל סיוע חיצוני, את המחקר והפיתוח הדרושים ליצירת נשק להשמדה המונית.
בזירה הדיפלומטית, איראן נהנית מחסינות יוצאת דופן. חלק גדול מהארסנל הקונבנציונאלי של איראן נבנה ברוסיה ובסין, ונקנה משם בכסף מזומן. בנוסף, הכור הגרעיני בבושהאר, זה שעליו מדובר שהוא עשוי להיכנס לשימוש בחודשים הקרובים, הוא פרי עסקה שנחתמה בין איראן לרוסיה ב-1995. על-פי העיסקה, רוסיה תשלים תוך עשור את בניית הכור, ובמקביל תספק כמויות רבות של דלק גרעיני, בתמורה לכ-830 מיליון דולר שיועבר מאיראן לרוסיה. התעשיות הצבאיות, הן של רוסיה והן של סין, זקוקות לכספים האיראניים כמו אוויר לנשימה.
קשריה הענפים של איראן בתחום הזה עם רוסיה וסין, שתי מדינות חשובות ביותר בעיני האו"ם, סוללים לה את הדרך לפצצה הגרעינית. מדינות אלה נלחמים עבורה את המלחמות הדרושות למניעת הטלת הסנקציות שבאמת יטרידו את קיומה. בהקשר זה, מוחמד אל-בארדעי וחבורתו – שנשלחו על ידי האו"ם כדי לפקח על תכנית הגרעין האיראנית, ולוודא שהיא תיועד אך ורק לצרכים אזרחיים (חשמל וכו') – היו לאחיזת עיניים. איראן לא מפחדת מהאו"ם ותכנית הגרעין שלה התייחסה להפקת חשמל ולמטרות אזרחיות מאז ומתמיד כאל מטרה משנית, אם בכלל.
נכון לשנת 1999, איראן מעסיקה למעלה מעשרת אלפים מהנדסי גרעין רוסים. לזכותה של רוסיה יאמר שאותם מהנדסים בחרו לעבוד באיראן, פשוט משום שמאז נפילת מסך הברזל אין להם הרבה מעסיקים פוטנציאליים. עד כמה שזה תלוי בממשלה הרוסית, הם היו מעדיפים שכמה שפחות מאזרחי רוסיה יהיו תלויים באיראן.
הארסנל האיראני כולל גם נשק ביולוגי וכימי. ממקורות מודיעיניים, גם ישראלים וגם זרים, נטען שנכון להיום איראן היא בעלת המאגר הגדול ביותר בעולם של נשק כימי. מאגריה מכילים "חומרים גורמי כוויות, חֶנק, פגיעות בדם ובעצבים", טוען שון פיין במאמרו בכתב העת "נתיב" (ינואר 2003). תוכניות המחקר של איראן בתחום הנשק הכימי שאפתניות ממש כמו תוכניותיה בתחום הנשק הגרעיני.
מודיעין מערבי מדווח על עסקה שעלולה להירקם בין איראן לבין סין, לפיה סין תספק לאיראן מרכיבים שיאפשרו לה ייצור עצמאי של נשק כימי. מצב כזה, אם יתקיים, יאפשר לאיראן לייצא נשק כימי, שחתימתו נמוכה בהרבה וניידותו גבוהה ונוחה בהרבה מאלו של נשק גרעיני. ההשלכות עשויות להיות הרסניות, כמו: פיגוע כימי בתוך עיר ישראלית מרכזית, שיבוצע על ידי החמאס או מי מארגוני הטרור החוסים תחת שלטונו.
גם בתחום הנשק הביולוגי לאיראן יש מחקר עצמאי, על אף שהתחום הזה מפותח הרבה פחות מהתחומים הכימיים והגרעיניים. על-פי הפרסומים במקורות שונים, איראן היא המדינה היחידה בעלת האמצעים שמבצעת מחקר פעיל בתחום זה. גורם עוין נוסף שמבצע מחקרים בתחום, על אף שלא ניתן לכנותו מדינה, הוא ארגון הטרור העולמי אל-קאעידה. הפרסומים קובעים שאיראן מחזיקה מאגרים של נשק ביולוגי מסוכן, כגון: ריצין וגחלת (אנתרקס).
טילים בליסטיים
איראן היא המדינה המתקדמת ביותר בתחום המחקר והפיתוח של טילים בליסטיים. הפיתוח הישים ביותר של איראן כיום הוא ה"שיהאב 3", המחזיק טווח של עד 1500 ק"מ. המשמעות של הטווח הזה היא פגיעה בכל נקודה בישראל ובכמה יעדים אמריקאיים אסטרטגיים בדרום מזרח תורכיה ובערב הסעודית.
פיתוחו של השיהאב 3 החל עוד בשנת 1992. הניסוי הראשון שנעשה בו היה ב-1998 והדעות חלוקות האם הוכתר כהצלחה. אולם הדיון הזה לא מאוד חשוב לאור העובדה שניסויים שנערכו לאחרונה בשיהאב 3 הוכתרו בהצלחה רבה, והטיל הזה הוא היום הכוכב של המערך הבליסטי האיראני. מקובל לחשוב ששיהאב 3 הוא פיתוח איראני עצמאי, אולם בפועל מדובר בטיל שמבוסס על טיל צפון קוריאני.
במקביל לפריסתו של שיהאב 3, איראן שוקדת על פיתוח השיהאב 4, טיל שיבוסס על טכנולוגיות שהיו בשימוש של טילים סובייטיים. השיהאב 4 יגיע לטווח של 2000 ק"מ, ויכסה את כל תורכיה וחלקים מיוון.
שיהאב 5 נמצא כעת בפיתוחים ראשוניים. הטווח המירבי שלו, לפי מקורות מודיעיניים, יהיה 5600 קילומטרים, קרי איום ממשי על מרכז אירופה.
מקורות מודיעיניים בודדים מדווחים על פיתוח השיהאב 6, בעל טווח של 10,000 ק"מ, ויכולת לאיים על מזרח ארצות הברית.
בנוסף, מחזיקה איראן מערך של טילים בליסטיים בעלי טווחים קצרים ובינוניים, שתכליתם הגנת הגבולות מפני שכנותיה (כמו: אוזבקיסטן). אולם יש לקחת בחשבון את האיום שבנפילת המשטר ההאשמי בירדן. במקרה כזה, ייתכן וטילים אלה ימצאו את דרכם בנקל לידי החמאס בגדה המערבית, ויהוו איום ממשי על ישראל.
כוח צבאי עצום ובלתי נמנע
אם לסכם את העניין, איראן מחזיקה כעת צבא חזק באופן חסר תקדים. ביכולתה להכריזמלחמה רבתי על ישראל, ואף להוות אויב שקול ומאורגן נגד פלישה אמריקאית לשטחה, אם תתרחש.
התחמשותה של איראן בנשק גרעיני היא כנראה בלתי נמנעת. מרגע שתהיה בידה הפצצה הגרעינית, היא יכולה לשגר אותה לעברנו, אולם בגלל "המכה השנייה" – שיגור של פצצה גרעינית מישראל אל עבר איראן, באופן מיידי ואוטומטי אם איראן תשגר פצצה לעברנו – היא כנראה תמנע מפתיחת מלחמה באופן הזה. וגם אם לא תימנע וכן תחליט לשגר את הפצצה כהכרזת מלחמה, סביר להניח שלא יעלה בידה להשמיד את ישראל, אם כי תוכל לגרום לה נזקים חסרי תקדים.
