שלום, אני לאחרונה התחלתי קצת להתקרב לדת. התחלתי ללמוד הלכות, גמרא ושאר דברים ברוך ה'. לא מזמן שינו את השעון והעבירו שעה קדימה, מה שאומר ששבת נכנסת ב6:30 לערך כיום. אז רבי ומורי החליט שאנחנו בכולל ערבית מפלגא מנחה בעיקר בגלל שהמון אנשים גרים רחוק ואחרי התפילה יש הליכה ארוכה לבית וגם בשביל לענק את השבת ולהגדיל אותה ולהרוויח עוד שעה עם הילדים\הורים\ אחים וכו' ... כך שיש בסיס להחלטה והיא פשוט מצויינת. מה שזה אומר בעצם - שנעשה מנחה ב5:30 וב6:30 נעשה כבר ערבית- שזה מותר בהלכה ב100%. [אפילו שאלנו את גדול דורנו הרב אברהם יוסף שהתיר ללא בעיה בכלל] .
עכשיו אבא שלי, סובר שהוא יודע הכל מהכל. והוא כמובן אומר שזה לא נכון, ולא ולא ולא. בן-אדם שלא מקבל ממני כלום, כי הוא סובר שהוא יודע יותר טוב מכולם.
כמובן שאין לי שום כוונה להתווכח איתו ואני אפילו לא מדבר איתו על דת כי מסוג האנשים שמקובעים בצורת חשיבתם ובמנהגים של האבות שלהם והם לא יזוזו משם. [מה שאומר שאחרי המוציא אומרים "ה' מלך, ה' מלך" שלדעת כל הפוסקים זה הפסק בין הברכות! ועוד כל מיני דברים שהם אסורים ע"פ ההלכה אבל הוא חושב שהוא מבין יותר גדול מהפוסקים] וכל נסיון שלי לומר לו שהוא טועה ושאני למדתי שאסור נתקל ב "נו אז מה? גם אני למדתי. "גם אני יודע" וכשאני אומר לו שמותר ע"פ ההלכה להתפלל ערבית מפלגא מנחה! הוא אומר לי שזה שטויות ושטויות ושטויות
בכל מקרה,
מה עושים עם אבא כזה שה' ישמור אותו עד 120 ? למען הסר ספק, יש לי יחסים מצויינים עם אבי, רק בקטע של הדת הוא חושב שהוא יודע יותר טוב מכולם למרות שהוא לא הולך לפי ההלכה לפעמים והוא פוסל את כולם... מה עושים? לא מדברים איתו לגמרי על דת?
ואם אפשר ככה בקשה את המדרש או את ההלכה שאומרת שמותר!!! להתפלל ערבית מפלגא מנחה.
מה עושים? כל דבר שאני עושה הוא פוסל אותי למרות שאני צודק במה שאני אומר...
