מכתב חדש, בו מפורטים מניעיו של יגאל עמיר, עת ביצוע ההתנקשות

[כהנא צדק!]

בס''ד

                                  הנאראטיב הרציונאלי של יגאל עמיר

בבחירות 92', רבין נבחר על ידי פנייתו לימין בשלושת הלאווים של: לא למדינה פלסטינית, לא לדבר עם אש"ף ולא לירידה מרמת הגולן. שלושתם הופרו במהלך כהונתו ללא שיבה אל הבוחר. כדבריו של יוסי ביילין לשמעון שיפר: "רבין התחפש לבגין בבחירות 92', העם הזה הוא ימני, ולכן בבחירות נובמבר 96' צריך ליצור מצב בלתי הפיך בשטח, כך שלא תהיה ברירה לבוחר, וייאלץ שוב להצביע לשמאל כדי שישלים את מדיניותו."
לאחר הסכם "עזה יריחו תחילה" שיביא בעקבותיו גל טרור ברחבי המדינה, שהוכיח למעשה שהניסוי נכשל, המשיך רבין בניסוי אך הפעם על הסכם אוסלו ב', שלמעשה נועד להכניס את ערפאת וחבורתו ליהודה ושומרון, ובכך ליישם את המודל שנוסה בעזה ולהרחיבו לכל שטחי יהודה ושומרון ובכך ליצור מצב בלתי הפיך  עד הבחירות, שלא יאפשר לממשלות אחרות לתקן את שנעשה.
פעולות אלו התאפשרו על ידי תקשורת מונוליטית בתחום המדיני שהשתיקה כל מחאה והתעלמה מכל סימני האזהרה, וכן באמצעות שוחד פוליטי לעריקים מן הימין (גולדפרב ושגב), מעצרים מנהליים של גורמי ימין, אלימות קשה של המשטרה כלפי מפגינים והונאה שיטתית של העם לגבי הסיכונים "המחושבים" הכרוכים בניסוי של אוסלו. דמוקרטיה סלקטיבית זו, יצרה מצב שכל מי שהזהיר מפני הסכנות הכרוכות בהסכם, הוקע כאויב השלום ושותף של החמאס  ומנעה מהעם אפשרות אמיתית לעצור את מובילי התהליך בדרכים דמוקרטיות.
לאחר שפעלתי במשך שנתיים וחצי בכל הדרכים הדמוקרטיות הלגיטימיות (השתתפות בהפגנות, שביתות רעב, הקמת ארגון סטודנטים שקיים שבתות הזדהות ביישובים ביהודה ושומרון, מפגשים עם אישי ציבור וחברי כנסת על מנת לשכנע בסכנות הצפויות בתהליך אוסלו) הגעתי למסקנה שהדרך היחידה שנותרה לפניי למנוע את האסון המתקרב היא באמצעות התנקשות במוביל התהליך וכך לתת לעם אפשרות לבחור באמת ולא להיות מובל בעל כורחו למצב שאין ממנו חזרה.
כמובן, שעבורי כאדם נורמטיבי ושומר חוק שטובת העם עמדה תמיד מעל לטובתי האישית החלטה כזו הייתה כרוכה בלבטים קשים, האם הכרחי לעשות את המעשה הקיצוני הזה והאם הסכנה לעם עד כדי כך מוחשית ומיידית, והאם המעשה ימנע את האסון? שלא לדבר על ההשלכות של המעשה על חיי ומשפחתי והעם בכלל, ולשם כך ניהלתי שיחות רבות עם אנשים שונים בנושא זה במשך כשנתיים, ולאחר כל ניסיון התנקשות שביצעתי, חיכיתי זמן רב על מנת לבחון שוב, האם יש שינוי במצב המדיני והאם יש סיכוי להימנע מהמעשה ולחכות לבחירות.
אך לאחר שהסכם אוסלו ב' עבר בכנסת ברוב של קול אחד, תוך הסתמכות על קולות הערבים ושני עריקים מן הימין תמורת שוחד פוליטי, ולאחר שהבנתי שהמטרה היא ליצור עד הבחירות מצב בלתי הפיך בשטח ולהכניס את כל יישובי יהודה ושומרון למובלעות בתוך שטח ערבי עוין ולהפקיר אותם לחסדי ערפאת והחמאס, (כפי שרבין עצמו התבטא שאיננו אחראי לביטחונם של שני אחוזים  של תושבי יהודה ושומרון אלא רק ל-98% תושבי מדינת ישראל) לא יכולתי יותר לעמוד מנגד ולחכות לאסון שיקרה ושתקום מדינת טרור בלב מדינת ישראל כפי שכבר קרה בעזה, מצב שאין ממנו חזרה, לכן קיבלתי על עצמי את ההחלטה הגורלית וביצעתי אותה למרות שלקחתי בחשבון שייתכן ואמות תוך כדי ביצוע.
ואכן, לאחר ההתנקשות, הבחירות הוקדמו, והעם הביע את דעתו נגד אוסלו ועצר במידת האפשר את הקמתה של מדינת טרור בתוככי ישראל.
מבחינות רבות הסכם אוסלו מקביל להסכם מינכן שנחתם ב-38' בין צ'מברליין להיטלר בנאיביות פושעת ומסר את חבל הסודטים של צ'כוסלובקיה לידי היטלר ובכך סלל את הדרך לכיבושה של כל אירופה על ידי היטלר שנה לאחר מכן ולרצח מיליונים. וגם אז כונה צ'רצ'יל שהתנגד בכל כוחו להסכם כאויב השלום וכפנאט מחרחר מלחמה וגם אז כונה ההסכם "שלום בדורנו". 



                               הנאראטיב האמוני של יגאל עמיר

שיבת עם ישראל לארצו ומולדתו לאחר אלפיים שנות גלות, כפי שהובטחה על ידי כל הנביאים התממשה במאה ה-20 בתהליך איטי ולכאורה טבעי על ידי הסכמת האומות, כפי שהיה בשיבת ישראל לארצו לאחר גלות בבל והקמת בית המקדש השני באישורו של כורש  הפרסי.
וכמו בימי התנ"ך עם ישראל בארצו מוקף מבחוץ ומבפנים בעמים עוינים המתנכלים להשמידו.
בימי התנ"ך שימשו עמים אלה לתקן את דרכיו של עם ישראל ולהחזירו למוטב ובעצם היוו מטה זעמו של אלוקי ישראל. בימינו אלה משמשים בתפקיד זה הערבים מבחוץ ומבפנים.
עם ישראל במקום לתקן את דרכיו ולשוב אל אלוקיו, נכנס לחרדה קיומית לנוכח כל האויבים ונאחז בכל קש על מנת שלא לטבוע, וכך נולד הסכם אוסלו שבמהותו מגלם את תורת השלבים לחיסולה של מדינת ישראל כפי שנוסחה על ידי אבו מאזן ב-74'. אך כיוון, שכאשר אין אמונה אז נאחזים בכל אשליה חולפת, אז למרות כל הסימנים וההוכחות הברורות שתהליך זה ייסודו ברמאות והונאה ומוליך לאסון, מתעלמים מכך כל חסרי האמונה והולכים כעיוורים אל התהום.
החלק המאמין בעם ישראל מבין שעצם מסירת חלקי ארץ ישראל לזרים על מנת לפייסם מהווה חטא ופשע כמו חטא המרגלים במדבר כיוון שמבטא בעצם בעיטה וזלזול במתנה ובהבטחה האלוהית של ארץ ישראל לעם ישראל, וממילא חטא זה יוביל בהכרח למלחמה נוראה יותר ולא לשלום עם האויבים. כמו כן, האמונה והביטחון באלוקי ישראל מחסנת את המאמין בפני החרדה הקיומית, ומאפשרת לו לראות נכוחה את הכוונות האמיתיות של האויב הערבי ולא להתפתות לדברי חלקות ולהבטחות שב. כמו כן, יהודי מאמין מבין את עוצמת האמונה של האויב הערבי ומבין שאמונתו של הערבי אמיתית ולא תאפשר לו לוותר על דרישות דתו ולכן אין סיכוי שיחתום על הסכם שלום עם היהודים.
דבר זה מסביר בעצם, את חלוקתו של העם  באמונה  בתהליך אוסלו על פי מאמינים ולא מאמינים שככל שהאדם מאמין באל כך פחות מאמין באשליית אוסלו ולהפך.
כאדם מאמין נדרש ממני לעשות הכול על מנת לאפשר את המשך קיומו של עם ישראל בארץ ישראל ולהכיר תודה על המתנה האלוהית.