בבקשה:
[/color]
נא לקרוא מסוף ההודעה לתחילתה! עמכם הסליחה!
ירושתנו - הגאולה השלמה, חיש מהר, ללא חבלי משיח.
בתשובה שלמה והגונה, אם נעשה את מה שגזר עלינו, מה טוב ומה נעים יהיה חלקנו, גורלנו,
ומוביל את העולם ואת כל אשר בו, ואנו, מה חיינו, מאין באנו, ולאן אנו הולכים. אם נחזור
עול מלכותו ועול מצוותיו. והעיקר: האמונה והבטחון בהקב"ה שהוא, ורק הוא, מנהיג ומדריך
)מלאכי ג:ז(. אך תשובה זאת חייבת להיות שלמה, בהכנעה מלאה בפני אדון האדונים ובפני
שובבים, ארפה משובותיכם", אמר הנביא )ירמיהו ג:כב( וכן "שובו אלי ואשובה אליכם"
אמיתית ושלמה, כי חמתו וחרון אפו של מלך מלכי המלכים הם, ומרדנו בו. "שובו בנים
השם ומלכות שמים. אך מי יצילנו מחבלי משיח המיותרים, שאין מנוס מהם אלא בתשובה
עיני עיוורים ואזני חרשים תפתחנה", ונבין את משמעות התקופה הגדולה הזו, עת קידוש
הוי, מי יפקח עיניים עיוורות, "להוציא ממסגר אסיר, מבית כלא יושבי חושך". "אז תפקחנה
לפניו עד עולם כי לא נבוא עוד לגולה".
עוד לעולם". וז"ל מצודת דוד שם: "בעת השלישי, בגאולה העתידה, יקימנו מן הנפילה ונחיה
וגלות בבל. 'ביום השלישי' - משל לגלות הזה השלישי שיקימנו ממנו. 'ונחיה לפניו', שלא נגלה
ופירש הרד"ק שם: "זה המאמר הוא על העתיד. ו'מיומיים', משל לשני גלויות, גלות מצרים
אלו ימות המשיח". וכן נאמר )הושע ו:ב(: "יחיינו מיומיים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו",
)דברים א:ח(: "ר' אומר: 'לתת להם' - אלו עולי המדבר; 'ולזרעם' - אלו עולי בבל. 'אחריהם' -
עזרא. השלישית אין לה הפסק". וז"ל הלקח טוב על הפסוק "לתת להם ולזרעם אחריהם"
בארצם אלא בגאולה שלישית. גאולה ראשונה - זו גאולת מצרים. גאולה שניה - זו גאולת
חז"ל )תנחומא, שופטים ט(: "'והשלישית יותר בה' )זכריה יג:ח( - שאין מתישבין ]ישראל[
אך יותר מזה, הרי כבר הבטיחנו הקב"ה שלאחר הגאולה השלישית לא תהיה גלות, כדברי
מופתיו ללעג וקלס? וכי כל זה אירע ח"ו ללא השגחתו? וכי הפכנו לגרועים שבכופרים?
כדי להחריב את הכל אחרי כמה עשרות שנים? מי בז ליום גדלות של הקב"ה! ומי הופך את
מארבע כנפות הארץ, ולאחר כמעט אלפיים שנות גלות מקים להם מדינה ריבונית, אך ורק
העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה"? וכי מחזיר הקב"ה חלק גדול מהגלויות
שהתגשמו בימינו )זכריה ח:ד-ה(: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים... ורחובות
שראינו במו עינינו, ללעג וקלס? וכי דברים של מה בכך הם דברי החזון הגדול של זכריה
לעשות מעשיו פלסתר? וכי הופכים אנו את ]]שלט[[ הדברים הנפלאים, האותות והמופתים
הרי את פתח לו: וכי אנו מהתלים בהקב"ה, ח"ו, וכי אנו כל כך בזים לו, ח"ו, שהננו מוכנים
שהמדינה שקמה בימינו תחזיק מעמד ולא תיחרב ח"ו, ולא נצא שוב לגלות מחמת עוונותינו?
והגאולה התחילה, כאשר עקבות המשיח נשמעים. ואם ישאל השואל: וכי איזה בטחון יש לנו
למוצאי דעת". הקב"ה פתח את התקופה האחרונה, ו"קול דודי דופק" )שיר השירים ה:ב(,
הלקח של ימינו אלה ברור לכל מי שירצה לראותו, וכללים אלה כולם "נכוחים למבין וישרים
הקץ.
ישראל הוא בלתי נסבל וזעקתו עולה לשמים וחילול השם בוקע שחקים, מקדים הקב"ה את
שבועתם ועינו ושעבדו את ישראל "יותר מדי" ופרצו גדר ו"עזרו לרעה", וכאשר יגון עם
לישראל. ומ"מ, גם בגאולה של "בעתה", קובע לה הקב"ה כמה קצים, ואם הגוים הפרו את
המחולל על ידי שפלותם של ישראל, ולכן הגאולה באה, אבל היא באה כרוכה בעונש המגיע
סיבתה של גאולה "בעתה" אינה בגלל מעשים טובים ותשובה, אלא כדי לקדש שם שמים
ויש הבדל מהותי בינה לבין הגאולה של "אחישנה", לא רק בזמן אלא גם ביסורים, מכיון שכל
צה:ז(, ללא יגון וללא חבלי משיח. ואם לא זכו, באה הגאולה רק "בעתה", כאשר יגיע הקץ.
ישראל בשתי דרכים. אם יזכו, הוא מביאה חיש מהר, "היום אם בקולו תשמעו" )תהלים
יוצאים מדברינו כללים גדולים בהבנת הגאולה של ימינו: הקב"ה מביא את הגאולה לעם
מלכות רביעית".
אמר הקב"ה: בזכות דם פסח ודם מילה תגאלו ממצרים, ובזכותם אתם עתידים להיגאל בסוף
שנד( מפרקי דרבי אליעזר, וז"ל: "וכי מה ראה הקב"ה לומר שני פעמים 'בדמיך חיי'? אלא
צז.(: "אין בן דוד בא...עד שיתייאשו מן הגאולה". וכן הביא הילקוט שמעוני )יחזקאל טז, סי'
התורה )דברים לב:לו(: "כי ידין ה' עמו... כי יראה כי אזלת יד וגו'". וכן אמרו חז"ל )סנהדרין
עזרתה לנו". וכן אמר הנביא )ירמיהו ל:ז(: "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע". וכן אמרה
ישראל למצב הנורא והירוד ביותר, של "כי שחה לעפר נפשנו" - אזי באה הגאולה של "קומה
לעפר נפשנו'. וכתיב )שם:כז(: 'קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך'". כלומר, כאשר הגיעו
ב:כג(: "אין ישראל נגאלין אלא מתוך דוחק גדול, וכן הוא אומר )תהלים מד:כו(: 'כי שחה
והתחלת הגאולה של מדינת היהודים לעם שסבל כה הרבה. אמרו חז"ל )לקח טוב, שמות
את העינויים של יאוש ויגון איום, ואינם מבינים את גדולתה של תקופה זו של עקבות משיח
בגלל עינויינו, כלומר הסבל והיגון, יקדים הקב"ה את העת. ווי לדור זה שרוב בניו לא טעמו
בגאולה הראשונה, וכך יהיה בגאולה זו, שלמרות ענינו, כלומר העוני שלנו במצוות, דוקא
ישראל בוקעת שחקים, ויש בזה חילול השם נורא, אזי מקדים הקב"ה את הקץ. כך היה
גבול, ויש הפרה בולטת של שבועתם שלא לשעבד את ישראל יותר מדי, ופרצו גדר, וזעקת
יוצא מדברינו, שהקב"ה קובע "עתות לצרה", ואם הסבל והיגון והאכזריות של הגוים עברו כל
)ישעיהו יד:לא(: 'הלילי שער, זעקי עיר'".
התיאשו, וגם זה הביא להקדמת הקץ. וז"ל הספורנו )שם(: "זעקו מכאב לב על עבודתם כענין
ממחשבה של תשובה אלא זו היתה זעקה טבעית ודחופה מתוך הכאב והיאוש, שכבר
"מן פולחנא דהות קשי עליהון". ובכן, בני ישראל נאנחו וזעקו, ותעל שוועתם, וכל זה לא נבע
שיושיעם, אלא צעקו מן הצער, כאדם הצועק מכאבו... מצער העבודה". וכן תירגם אונקלוס:
על הפסוק )שמות ב:כג( "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", כתב אור החיים: "לא שצעקו לא-ל
'ויזכור אלקים את בריתו', וכך הוא אומר ע"י יחזקאל )שם(: 'ואעש למען שמי'".
לגאלם למען שמו, בעבור הברית שכרת עם ]]שלח[[ האבות, וכן הוא אומר )שמות ב:כד(
ביחזקאל )כ:ט( כמו שהבאנו לעיל, וגם חז"ל אמרו )שמות רבה א:לו(: "ידע הקב"ה שעליו
הגאולה במצרים, שכביכול חייב היה הקב"ה לגאלם בעבור קידוש שמו. ומקרא מלא הוא
כרת את הברית עם האבות, לכן סבלותם בגלות - חילול שמו הוא. וכך בודאי היה יסוד
ברור שהיסוד של "בעתה" הוא קידוש השם, שמכיון שעם ישראל הוא העם של הקב"ה מאז
הנ"ל, ועל פיהם הוא מאחר או מקדים את הקץ.
תשובה". כלומר, כאשר הקב"ה מחשב וקובע את הגאולה, לוקח הוא בחשבון את כל הגורמים
דברים נגאלו ישראל ממצרים: מתוך הקץ, מתוך צרה, מתוך צווחה, מתוך זכות אבות, מתוך
בפירוש, שסבל עצום מקדים את הקץ. וכך אמרו חז"ל )ירושלמי, תענית א:א(: "מתוך ה'
)שמות ב:כג( 'ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה', שעזרו ]מצרים[ לרעה, כאמור". הרי
העבודה ]של מצרים[, כמו שכתוב )זכריה א:טו(: 'וקצף גדול אני קוצף על הגוים...'. לכך נאמר
ב:כג(: "אמנם בעיני השם יתברך היו רעים וחטאים ובלתי ראויים להיגאל כי אם מצד
לישראל[: הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם". וז"ל הכלי יקר )שמות
משה, כמו שאמרו חז"ל במדרשם בשמו )שיר השירים רבה ב:]ח[א(: "אמר להם ]משה
שאתה מחשב לעצמך, שמיום שנולד יצחק הקדמתי להם הקץ... וכבר נשלם". ואכן למד זאת
שאמרת לאברהם... ועדיין לא נשלמו ולא עשו שם אלא מאתים ועשר. א"ל הקב"ה: לא כמו
תשלח' )שמות ד:יג( - והיה ]משה[ מסרב ואמר להקב"ה: רבון העולם! כבר חשבתי מה
כך אמרו חז"ל )פסיקתא דרב כהנא, החודש, דף מז, וכן מדרש תהלים יח:כב(: "'שלח נא ביד
ממאתים ועשר שנים או אפילו פחות )לפי שפתי חכמים דלעיל(.
נוראיים, החליט הקב"ה לפרש את ה"עת" מלידת יצחק, כך שהשעבוד האמיתי לא ארך יותר
ואח"כ במצרים כגרים וזרים, אע"פ שלא נשתעבדו עדיין. ומשום שהעינוי והסבל היו כה
כעצם העובדה שלא תהיה לבני אברהם ארץ משלהם ויחיו בארץ כנען תחת גוים כגרים,
ישמעאל לא נקרא זרע אברהם(, ולפרש את העבדות והעינוי לאו דוקא כעבדות ממש, אלא
אך היה גם יכול לסופרן החל מהזמן שנולד יצחק )שהיה הראשון מ"בניו" של אברהם, כי הרי
אופנים. הוא היה יכול לספור את השנים מזמן בואם למצרים, או מתחלת השעבוד למעשה.
ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", והיה יכול לפרש את ה"ארבע מאות שנה" בכמה
אחרת. כך היה במצרים, שהקב"ה אמר )בראשית טו:יג(: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם
חסד ורחמים לבניו, ומתוך זעם על חילול שמו, הוא מקדים את העת ומפרש אותו בדרך
מאוחרת, אך המועד שלה גמיש. וכאשר רואה הקב"ה שהגוים עזרו לרעה יותר מדי, אזי מתוך
ישראל ראויים לגאולה, לא ישתנה אופי הגאולה של "בעתה" בין אם העת מוקדמת או
לעשות כך בהתאם לנסיבות. לא שהסבל יהיה קטן יותר או שלא יבוא, שהרי אם לא יהיו
כאשר הקב"ה קובע "עת", הוא קובע אותה כך שיוכל להקדים או לאחר אותה אם ימצא לנכון
לפניו: רבש"ע, בזה ענין שעבדו בניך...".
למצרים... ושמט לבנה עם טיטה ותינוק אחד מה ששקעוהו בבנין. עמד לו לפני הקב"ה, אמר
והקב"ה שמע את נאקתם". וכן במדרש אבכיר )ילקוט שמעוני, בשלח רמג(: "וטס ]גבריאל[
מחנקים את ישראל בקירות הבית בין לובן הלבנים. לפיכך היו צועקים מתוך הקירות
שתי פעמים ביום". וכן )פרקי דרבי אליעזר מח(: "סנקלטורי פרעה ]הממונים להעניש[ היו
]לפרעה שנצטרע[ רפואה אם לא נשחוט מקטני ישראל ק"נ בערב וק"נ בבקר ורחוץ בדמיהם
כהרבה ובלי סוף[... 'ויאנחו בני ישראל' - למה נתאנחו? לפי שאמרו חרטומי מצרים: אין לך
ב:כג( - ימים של צער היו, לפיכך קורא אותן 'רבים' ]כי בגלל הסבל, מעט הזמן נראה להם
אלקים". ואמרו על כך חז"ל )שמות ]]שלז[[ רבה א:לד(: "'ויהי בימים הרבים ההם' )שמות
ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב; וירא אלקים את בני ישראל וידע
ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה; וישמע אלקים את נאקתם,
כמו שנאמר במקרא )שמות ב:כג-כה(: "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים, ויאנחו בני
שהקב"ה חשב מלכתחלה. אך פרעה ומצרים גזרו על בני ישראל גזירות רעות ובלתי נסבלות,
בלתי אנושיים, ובני ישראל גם לא היו חוזרים בתשובה, השעבוד היה נמשך, והעת היתה כפי
אילו היתה מצרים משעבדת אותם כפי שגזר הקב"ה, בלי "והמה עזרו לרעה" של עינויים
טובים". וכן )שמות רבה יז:ג(: "ובשני דמים ניצולו ישראל ממצרים, בדם פסח ובדם מילה".
טובים שיגאלו בשבילם, וכן הוא מפורש ע"י יחזקאל... 'ואת ערום ועריה', בלא מעשים
שתי מצוות, מצות פסח ומצות מילה". וכן בשמות רבה )א:לה(: "שלא היה בידם מעשים
מצוות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנאמר '...ואת ערום ועריה' מן המצוות, ונתן להם הקב"ה
טז:ז(: "ואת ערום ועריה", נאמר בילקוט שמעוני )יחזקאל טז, סי' שנה(: "ולא היה בידם
מתוך תשובה שהיא גאולה של "עת" מסויימת, כמו שאכן היתה. על דברי הנביא )יחזקאל
הגדולים קבע גם במצרים ברירה של "אחישנה" ו"בעתה", גאולה מתוך תשובה או גאולה שלא
מאות שנה, וגם מאתים ועשר שנים ואפילו מאה ושש עשרה שנה, משום שהקב"ה ברחמיו
יד(. ומצאנו גם עת של ארבע מאות ושלושים שנה )שמות יב:מא(, אך היו גם קצים של ארבע
בארץ מצרים לבדה היו, אלא מיום שנולד יצחק" )והוא על פי המכילתא, בא, מסכתא דפסחא
כתב רש"י: "מחשבון זה אנו למדים על מושב בני ישראל ארבע מאות שנה שאמר הכתוב, שלא
חכמים, שמות ו:טז(. וכן על הפסוק )שמות ו:יח(: "ושני חיי קהת, שלש ושלשים ומאת שנה",
פרקי דרבי אליעזר מח(, ויש גם סברא שהעבדות היתה רק מאה ושש עשרה שנה )עיין שפתי
אותם ארבע מאות שנה". והרי בני ישראל היו עבדים במצרים רק מאתים ועשר שנים )עיין
הנה הקב"ה אמר לאברהם )בראשית טו:יג(: "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו
בקץ שבא לפני עונתה.
לגאולה האחרונה, ראוי - וחובה - להתבונן בגאולת ישראל ממצרים, שגם היא באה "בעתה",
המלך ע"ה )תהלים לא:טז(: "בידך עתותי". ומכיון שהגאולה הראשונה היא סימן מגולה
אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה". לא "עת" אחת קבע הקב"ה אלא "עתות", כמו שאמר דוד
שבועתם, כמו שאמר הנביא )זכריה א:טו(: "וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים, אשר
תבוא בגלל העינויים והיגון הנמשך של עם ישראל על ידי הגוים, שפרצו גדר והפרו את
על אף פשעיהם של ישראל, וא"כ היא תהיה מלווה בסבל פתאומי ונורא רח"ל. מ"מ, היא
הגאולה של "בעתה" היא הגאולה שלא יחפוץ בה הקב"ה, כי היא באה רק למען קידוש השם
גאולה של "לא למענכם אני עושה... בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל" )יחזקאל לו:לב(.
מי חכם ויבין את הפירוש הנכון של "בעתה", שהיא הגאולה הבאה למרות חוסר זכויות,
גרמו לקץ של "בעתה" לבוא שלא בעונתו, כדברי חז"ל שהבאנו לעיל.
וסבלותם פרקו את עול הגוים הבלתי נסבל, ועינויי הגוים היו חילול השם נורא ובלתי נסבל,
לגאולה מצד זכויותיהם המועטות, מ"מ מכיון שהותרה הרצועה מצד הדין, והם בתוך זעקתם
כמה עשו "יותר מדי"! ברור שבכך שוחררו גם ישראל משבועתם, ועל אף שאינם ראויים
הארורים שבועה זו, ומי יספר את הסבל והיגון של עם ישראל תחת ידיהם, ומי יוכל לשקול
לגוים "שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדי". ומי יוכל למנות את הפעמים שהפרו הגוים
זה הוא הפגנת בוז וחירוף כלפי הקב"ה, וחילול השם. משום כך הוא התנה את גלותם בתנאי
]]שלו[[ בנים למקום, לסבל ועינוי ויגון בלתי נסבלים ונמשכים עד לקץ, מה עוד כאשר סבל
לישראל. כי בודאי לא רצה הקב"ה, האב הרחמן, להכניס את בכורו ובחירו, העם שחיבב,
אם כך, הרי השבועה שהשביע הקב"ה את העמים היתה תנאי יסודי בל יעבור לשבועתו
מהתחייבותם.
אחד, והגוי מיפר את שבועתו, מאחר שהם "פרצו את הגדר תחלה", משוחררים ישראל
עברו על השבועה תחילה". הרי מפורש שכאשר מוטלות על ישראל ועל גוים שבועות בענין
הוחל שבועתו של אבימלך", ופירש רש"י: "בטלה, לשון 'לא יחל דברו' )במדבר ל:ג(, לפי שהם
ט:-י.(: "'והוא ]שמשון[ יחל להושיע את ישראל' )שופטים יג:ה( - אמר רבי חמא ברבי חנינא:
ועם הארץ אשר גרתה בה", וא"כ איך קם נגדם שמשון ונלחם בהם? הסבירו חז"ל )סוטה
פלשתים )בראשית כא:כג(: "אם תשקור לי ולניני ולנכדי, כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי
ראינו זאת גם אצל שמשון והפלשתים. הרי אברהם אבינו כרת ברית עם אבימלך מלך
צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח ]שנים עשר אלף['".
סנהדרין כך, חזר עליהם והרגם, שנאמר )תהלים שם(: 'בהצותו את ארם נהרים ואת ארם
'ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים' וגו'. הם הרשיעו עלינו שתי רשעיות. כיון שהורו להם
בלק מלך מואב' וגו' )במדבר כג:ז(. וכושן רשעתים לא שעבד בנו, שנאמר )שופטים ג:ח(:
לו: באמת כך היה התנאי, אלא שהם עברו תחלה, בלעם הרשע לא כך אמר: 'מן ארם ינחני
אתה אומר, הרי תנאי שבועת יעקב. מיד הושיבו סנהדרין שושן עדות ללמד. לימדוהו ואמרו
קיים, דכתיב )בראשית לא:נב(: 'עד הגל הזה' וגו'. כששמע יואב כך, חזר אצל דוד, א"ל, מה
יצאו לקראתו, אמרו לו: אתה מבני בניו של יעקב ואנו מבני בניו של לבן, והרי התנאי שלהם
אימתי? 'בהצותו את ארם נהרים' )תהלים ס:ב(. מהו? כשהלך יואב להילחם עם ארם נהרים,
זה דוד שנעשה מלך וקורא עצמו עני, תם - שהלך בתמימות עם קונו. 'ללמד' - ללמדו הדבר.
שנאמר )שיר השירים ז:ג(: 'סוגה בשושנים'; 'עדות', על שם התורה שנקראת עדות. 'מכתם' -
עוד אמרו )תנחומא, דברים ג(: "'למנצח על שושן עדות' )תהלים ס:א(. 'שושן' - אלו סנהדרין,
דכתיב )תהלים ס:א( 'מכתם'".
תחלה? 'וישלח מלאכים אל בלעם... ועתה לכה ]נא[ ארה לי' )במדבר כב:ה-ו(. הדא הוא
במואביים ובקש לזנבן והוציאו לו אפיסטולי שלהן, 'אל תצר את מואב'. והם לא פרצו הגדר
לכם'. והלא הם פרצו את הגדר תחלה: 'ויאסוף אליו את בני עמון' )שופטים ג:יג(. פגע
שלחתי את יואב לארם נהרים ולארם צובה, ופגע באדומיים, והוציאו לו אפיסטולי שלהם 'רב
סנהדרין. אמר להם: רבותי, לא באתי לכאן אלא ללמד. אם נותנים אתם לי רשות, אני מלמד.
שלהם - 'אל תצר את מואב'. באותה שעה לא נהג דוד כבוד מלכות בעצמו... והלך לו אצל
ובקשתי לזנבן, הוציאו לי אפיסטולי שלהם - 'רב לכם'. במואביים, והוציאו לי אפיסטולי
את מואב ואל תתגר בם מלחמה'. באותה שעה שלח יואב אצל דוד, א"ל: פגעתי באדומיים
אל תתגרו בם"[. פגע במואביים, ביקש לזנבן, והוציאו לו אפיסטולי שלהם )שם:ט(: 'אל תצר
ב:ג(: 'רב לכם סוב את ההר' וגו' ]שבהמשך שם נאמר: "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו...
לארם נהרים ולארם צובה פגע באדומיים, ביקש לזנבן, הוציאו לו אפיסטולי שלהם )דברים
משחררת את הנשבע השני. אמרו חז"ל )בראשית רבה עד:טו(: "בשעה ששלח דוד את יואב
מצאנו במקרא ובחז"ל דוגמאות אחדות לקשירת שבועות זו בזו, כאשר הפרת האחת
בכך על שבועתם, והפרו אותה, ובכך שיחררו את ישראל משבועתם, כי הא בהא תליא.
ובזדונם ובאכזריותם הביאו על ישראל עינויים ושואות שלא היה אפשר לדמיין אותם, עברו
שעול הגוים לא היה "יותר מדי", חלה השבועה על ישראל. אבל כאשר הגוים ברשעותם
מדי", כאשר ההגדרה של "יותר מדי" היא סבל שאין לצפות מישראל לסבול אותו. כל זמן
בשבועה ובתנאי לגוים שלא יקשו את עולם על ישראל, ]]שלה[[ שלא ישתעבדו בהם "יותר
רציני, ח"ו. לכן קשר הקב"ה את השבועה לישראל שלא למרוד בעמים ולחזור בכח לא"י,
השם נורא ואיום, כי זה מראה שאין הגוים מפחדים מהקב"ה ובכלל אינם רואים בו גורם
נסבלים וביגון שאין לצפות מילוד אנוש לסובלם. ועוד, ששעבוד של "יותר מדי" הוא חילול
הא בהא תליא. כי הקב"ה לא רצה שהגלות תימשך ח"ו דורות על דורות בעינויים בלתי
אך הקב"ה השביע לא רק את ישראל אלא גם את הגוים, והשבועה לישראל והשבועה לגוים
קובעים כאשר הם עדיין פושעים.
ואם אינם חוזרים בתשובה, יגאל אותם הקב"ה "בעתה", בעת שהוא קבע, ולא בעת שישראל
לחזור לא"י כחומה שלא ברשות הקב"ה, כי הגלות היא העונש שגזר עליהם בגלל פשעיהם.
בתשובה ויקום דור עם נפש גבוהה ורמה בבטחון בה'. כל זמן שלא יעשו את זה, אסור להם
אחרי מעילת המרגלים והעם, כך אין ישראל בגלות זו ראויים לחזור לא"י כל זמן שלא יחזרו
באומות לעלות כחומה היא, שבדיוק כמו שלא היו ישראל ראויים להיכנס לא"י בדור המדבר
ובכן, שמע את מוסר חז"ל ואת מה שלימדונו כאן. סיבת השבועה לישראל שלא ימרדו
גורמין לקץ לבוא שלא בעונתו".
כאחת, למעשה[, ונשבע למלכיות שלא יקשו עול על ישראל, שאם מקשים עול על ישראל הן
ימרדו עול המלכיות ]ר' יוסי בר' חנינא רואה את שתי השבועות לישראל שבמס' כתובות -
חנינא אמר: שתי שבועות יש כאן, אחת לישראל ואחת לאומות העולם. נשבע לישראל שלא
ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי". ובמדרש נאמר )שיר השירים רבה ב:א]ז[(: "ר' יוסי בר
הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את הגוים שלא
שבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה ]רש"י: "יחד ביד חזקה"[, ואחת שהשביע
מאלה המסתמכים על דברי הגמרא אמנם ראו את הסוגיה ולמדוה. וז"ל הגמרא: "שלוש
למעשה, "שלוש השבועות" אינן אלא שתים לישראל ואחת לאומות העולם, וחוששני שמעטים
חטא זה אין כפרה, כי הוא חילול השם ושנאת ישראל שלא שמענו כדוגמתו.
נאמר )שמות רבה ה:א(: "הא גרסינן ישמעאל שונא ליצחק" )וכן בתנחומא, שמות כז(. ועל
אלא שלא בושו מלהתחבר לשונאינו הישמעאלים, הארורים והצמאים לדם יהודי, ושעליהם
יותר, עד שהשנאה למדינה היהודית אינה נותנת שינה לעיניהם ותנומה לעפעפיהם, ולא עוד,
ומכאן, הרחיקו לכת וטענו על פי זה גם שאין חובת ישוב א"י בזמננו, ויש שהרחיקו לכת עוד
טוענים כאילו שבועות אלה אוסרות על ישראל מלהקים מדינה ריבונית עד ביאת גואל צדק.
הכוונה למה שאמרו חז"ל במס' כתובות )קיא.( שהקב"ה השביע ג' שבועות בענין א"י. הללו
רבים העלו נגד כשרותה של מדינה יהודית, את הטענה שההמון מכנה "שלוש השבועות".
שלוש השבועות
