השעון המעורר מצלצל ומכריז: השעה היא 06:30, 18 שנים, 4 חודשים, חמישה עשר ימים, 15 שעות ו-3 דקות מרצח רבין.
רכבי היה במוסך רבין לתיקון, ולכן התקשרתי לתחנת המוניות ספיד-רבין והזמנתי מונית. יצאנו לדרך. ממדרחוב רבין יצאנו דרך תחנת דלק רבין-פיל
לכביש האגרה המהיר רבין. עברנו דרך בית החולים רבין ונתי"ר (נמל תעופה יצחק רבין), ונכנסנו לפקקים המפורסמים של מחלף רבין. באותה שעה
הצטערתי שלא לקחתי רכבת ישירה ממסוף רבין. בכיכר רבין השלישית פנינו שמאלה ברבין, בבית רבין יצאתי מהמונית והמשכתי ברגל דרך רבין סנטר עד
שהגעתי למקום עבודתי, מגדלי רבין. נכנסתי למעלית ועליתי לקומה 20, שם נמצא משרדי, משרד עורכי דין רבין את רבין.
ואז זה קרה - מבעת החלון שמעתי את הצליל השרקני המוכר כל כך לתושבי רבין, של קסאם 14 מנמיך טוס. כעבור שניה, הקסאם כבר נחבט בקיר, רק מספר קומות למטה מהמשרד.
הפיצוץ האדיר שהיה מפיל אותי על הרצפה לו לא החזקתי באדן החלון - לא אחר לבוא. קפצתי למעלית, לחצתי "רבין 50". יצאתי על הגג. האש היתה רחוקה ממני, אך הכבאיות המיוחלות והמסוקי
החילוץ מאנו להגיע. כולם היו עסוקים בטיפול בעוד עשרות נפילות בכל רחבי העיר.
האש הגיעה עד לחנות הרהיטים "עץ רבין עמיד" שבקומה ה-47, והחום הפך לבלתי נסבל. שיכור מהעשן הסמיך, בלי לחשוב פעמיים, רצתי עד לקצה הבניין וקפצתי מעבר למעקה.
בדרך למטה, הספקתי לתת מבט חטוף בבית קפה רבין בקומה ה-35 ובמשרד כונסי נכסים ע"ש רבין בקומה ה-27.
ואז זה קרה. הגעתי למקום לבן לגמרי, אור בוהק מקיף ועוטף אותי. שלום, אמרו לי הדיינים הלבנים המאיימים בגלימות לבנות בוהקות. הגעת ל"כהנא".
הגיע זמנך לידון. האם נכון הוא הדבר שב-92 שלשלת את הפתק "אמת" לקלפי? נכון הוא הדבר, פלטתי מבין שיני ברעדה. אם כן, זעק בקול עז הדיין הראשי, רד שאולה!
הדלת נפתחה בחריקת ברזל צורמת. ארורים אתם, נשמע קול לחש נחשי מהדהד במרחב החשוך והאדמומי. ארורים הבאים לרבין.
נושא: סיפור עתידי בגוף ראשון. המשך הפסטיבל כאן בפורום. (נקרא 3002 פעמים)