(מתוך פרוש המכבי, ספר דברים)
... וטרף זרוע, אף קדקד. הנה מצאנו אצל נח (בראשית ח:יא)ץ: "ותבוא אליו היונה לעת ערב, והנה - עלה זית טרף בפיה, וידע נח כי קלו המים מעל הארץ". ואמרו חז"ל (בראשית רבה לג:ו),: "ורמז רמזה לו. אמרה לו לנח: מוטב מר מזה ולא מתוק מתחת ידיך". ופירש רש"י (בראשית שם),: "יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה, ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם". זוהי מהות הבטחון: היא [היונה] מצפה למזון מה' ובוטחת בו ומעדיפה את מזונו - אפילו תוך קשיים - על פני מזון שניתן לה ע"י בשר ודם. והבטחון מרומז גם בזה שהיונה הגיעה "לעת ערב", כלומר, שאפילו כאשר נראה שאזלה התקוה, וזה כבר "לעת ערב", מתחיל להיות חושך, מגיע סוף האור של תקוה - אין להתייאש, שהרי פתאום יגיע "עלה זית טרף בפיה". ועוד: העלה לא היה קטוף כבר, ולא בקלות לקחה אותו היונה, אלא היתה צריכה לקטוף ולטרוף אותו מהעץ. וזה סמל לצורך של ישראל להילחם ולהתמודד ביסורים ובאויבים, אבל לדעת בבטחון שינצחו. וכן היה בגד, שיצא חלוץ לפני אחיו, והשאיר את משפחותיו בעבר הירדן בבטחון, וחזר וישב על הגבול, כאריה הטורף זרוע, בבטחון שיצליח.