לפני שתתחילו לקרוא, תבינו שאני חילוני קרייתנית שלמד בקיבוץ ועומד לפני גיוס- קצת רקע לא מזיק
כילד בגיל 13, הצטרפתי עם חברי לתנועת הנוער "השומר הצעיר", שם נהנינו וגם למדנו ערכים מסויימים, שום דבר קיצוני, רק עזרה לעניים וכדומה.
שנה לאחר מכן נסגר הקן איפה שאני גר, ואני וחברי, בערך 10 ילדים, עברנו לתנועת הנוער העובד והלומד...
אני לא הייתי בהמון קנים שלהם, אבל ממה שאני חוויתי, מדובר בגועל, שקרים, מרקסיסטיות, אנטי קפיטליזם ואנטי ישראליות שמשודרת לילדים מגיל 10.
שם לימדו אותנו בעקיפין על כוחה של הקומוניזם, על השלטון ה"טיפש" וחסר ההיגיון שממשיך את הכיבוש החסר רחמים בפלשטינאים המסכנים, ואנחנו, ילדים שמושפעים קלות, אכלנו את כל הסיפורים האלה.
זה אפילו הלך מעבר לזה, פעם ה"קומונאר" (קומיסאר) שלנו הורה לנו לדמות כאילו אנו מכים את אחד מחברינו, על מנת שנראה כמה אנשים יבואו להציל אותו.
לא באו הרבה, והוא הסביר לנו שזאת בגלל החברה האנוכית הקפיטליסטית שבה אנו חיים.
ואכלנו את זה. אכלנו עוד המון.
מהפגנות שבהן צורחים "אמא, למה ביבי פיטר את המורה שלי?" להפגנה מול מקדונלדס וכו', נשאבנו לעולם שבו כל ההיגיון הוא רק מה שאומרים לנו המדריכים.
בטיול אחד ישנו על הרצפה, שתינו מי ברז ולא אכלנו כלום, בין לבין לימדו אותנו שכל העולם צריך להיות שווה ואיך שכל הילדים בארץ גוועים ברעב ואין להם צעצועים, שיחקו לנו ברגשות עם סיפורים על אבות שעובדים כל היום כדי לקנות לילד אוכל, ואין לו כסף לצעצועים, והפתרון הוא כמובן: שוויון וסוציאליזם (מילת קוד לקומוניזם)
אני לא בטוח מתי, אבל יום אחד ראיתי ילדים ממש קטנים יושבים במעגל ולהם מרצה מדריכה צעירה על "ערכים", ככה הם קראו לזה, לא אידיאולוגיה, לא דעה, ערכים, בצורה אבסולוטית ואבסורדית.
נפל לי האסימון, אני קולט דעות ממקור אחד, ואז התחלתי להתמרד, התחלתי להטיל ספק בכל דבר שהקומיסאר אמר, בכל סיפור שהוא סיפר.
חקרתי, לימדתי את עצמי, ובדרך גם החברים שלי ראו מה עשו לנו.
היינו אולטרה שמאלנים, בוכים על פלשטינאים ועל פרות, כל פיסה של דעה נחקקה על ידי אנשים עם אג'נדה, והחלטנו להתמרד.
ופתאום, היינו אנשים עם דעות משלנו, ולא אהבו את זה שם.
אז.. קמו מספר מחברי והחליטו לשפוך דלק על הקן
ולהצית אותו. אף אחד לא נפגע כמובן, רק המוראל של המרקסיסטים המטונפים.
התנועה נעלמה למספר שנים, ואנחנו קיבלנו שכל, יצאנו מחוויה שלימדה אותנו לחשוב בזכות עצמנו, וזה הפך אותנו ליותר חזקים.
מוסר השכל: שום אידיאולוגיה היא לא אבסולוטית, אני ימני, וכנראה תמיד אהייה, אבל אני עדיין זוכר לחשוב בזכות עצמי ולפעול לפי המצפון שלי.
כמה מכם כאן כי ראיתם את שני הצדדים ובחרתם בזה, וכמה מכם כאן כי זה הצד היחיד שאתם מכירים?
