שלשום םפורסם ב"מעריב".
אתמול ב THEMARKER
והיום ב "הארץ" עצמו.
היום ב"הארץ".
שני סלי צריכה
----------------
מאת כפר סבא , מרק בריל
במדדים הכלכליים המרכזיים עושים שימוש נרחב בממוצע: מדד המחירים משקף את ההתייקרות הממוצעת של סל מוצרים, בשקלול של משפחה ממוצעת בישראל. השכר הממוצע משקף את ההכנסה ברוטו של שכיר ממוצע. ממוצע ולא חציון. יש להניח שהשכר החציוני - זה שמחצית מהאוכלוסייה משתכרת יותר ממנו, ומחצית פחות ממנו - נמוך בעשרות אחוזים מהשכר הממוצע, כך שכ-60% מהשכירים מרוויחים פחות מהשכר הממוצע ורק 40% יותר ממנו.
בסל שמשמש את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחישוב המדד יש מרכיב של מוצרי חשמל, אלקטרוניקה, רכב ונסיעות חו"ל. בעשירונים העליונים משקלם רב, אך לא בעשירון התחתון. בשנים האחרונות ירדו מחירי המרכיבים הללו ריאלית בעשרות אחוזים, בגלל ביטול והקטנת המיסוי וכן בשל שינויים טכנולוגיים. רק העשירונים העליונים יצאו נשכרים מכך.
במוצרים המיוצרים בארץ ובשירותים - המצב הפוך. יש עליית מחירים זוחלת. מחיר התחבורה הציבורית ומוצרי מזון רגילים עלה בשנים האחרונות בעשרות אחוזים.
וכך, מדד המחירים הכללי, שנע סביב האפס, אינו משקף את סל הצריכה - לא של העשירונים העליונים ולא של התחתונים. כ-60% מהמשפחות נפגעות, והאוצר טוען שבממדי אפס אין מקום לתוספות שכר.
יש ליצור לפחות שני סלי צריכה, כך שיהיו שלושה מדדי מחירים: כללי, כמו בעבר, ועוד שניים - לעשירונים שמעל לשכר הממוצע ולאלה שמתחתיו. המעסיקים ישלמו תוספת יוקר למי שמגיע. כך יהיה פחות עיוות נתונים ציני וייעשה הרבה יותר צדק חברתי בישראל.
מרק.
