מדד המחירים נכון להיום, משקף את ההתייקרות הממוצעת של סל מוצרים נתון
בשקלול של משפחה ממוצעת בישראל. השכר הממוצע משקף את ההכנסה ברוטו של שכיר ממוצע בישראל, ממוצע ולא חציון. יש להניח שהשכר החציוני נמוך בעשרות אחוזים מזה הממוצע, כך שניתן גם להעריך שלפחות 60% מהשכירים נמצאים בעשירונים הנמוכים מהשכר הממוצע, ורק 40% ממוקמים מעליו.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מודדת את הסל הזה מידי חודש ומפרסמת נתונים. בסל יש מרכיב של מוצרי חשמל,אלקטרוניקה,רכב,ונסיעות חו"ל.
בעשירונים העליונים משקלן של "הפלאזמות" הנו רב. אבל אין לזה שום חשיבות לגבי העשירון התחתון.
רצה הגורל שבשנים האחרונות ירדו מחירי המרכיבים הללו ריאלית בעשרות אחוזים בגלל ביטול/הקטנת המיסוי וכן שינויים טכנולוגיים.
מי יוצא נשכר מהמצב ? כמובן רק העשירונים העליונים. במוצרים המיוצרים בארץ, ובשירותים המצב הנו הפוך. ישנה זחילת מחירים מתמדת כלפי מעלה.
"לאפת-שוארמה" התייקרה בתוך שנתיים ב 30% בממוצע מ 18-22 ₪
ועד 25-30% לי ₪ ליח'. התחבורה הציבורית, מוצרי מזון רגילים, פירות ובקצרה-אותם המוצרים הנצרכים באופן כבד ע"י העשירונים התחתונים – מחיריהם עלו בשנים האחרונות אפילו בעשרות אחוזים. וכך,מדד המחירים הכללי,המסתובב סביב האפס, אינו משקף את סל הצריכה של העשירונים העליונים והתחתונים כאחד.
התוצאה-דוקא השכבות הנמוכות מהממוצע, המהוות 60% לפחות מהמשפחות,
כושר השרדותן נפגע קשות, בעוד האוצר בזכיכות יתירה, טוען שבממדי אפס אין מקום לתוספות שכר, לכאורה "בצדק" , אך להד"ם.
אני מציע שינוי בקונצפט, שאינו יקר למדינה אבל יעשה צדק חברתי טוב יותר.
יש ליצור לפחות שני סלי צריכה, באמצעות סקר מדוקדק של הרכבי הצריכה של העשירונים עד לשכר הממוצע, ואילו שמעליו. המוצרים אותם מוצרים, רק משקלם בסל ישתנה בהתאם. אי לכך, ניתן לפרסם שלושה מדדי מחירים:
הכללי,כמו בעבר, ועוד שניים-לעשירונים שמעל ומתחת לשכר הממוצע.
זהו עינין של שקלול בלבד, כאמור, וללא כל עלות נוספת למדינה.
המעסיקים ישלמו תוספת יוקר למי שמגיע, ולא ע"ס מדד האפס הממוצע.
כך יעשה הרבה יותר צדק חברתי בישראל, והרבה פחות עיוות נתונים די ציני.
מרק.
