יש משהו ייחודי שאין אותו למוזיקה האשכנזית, וזה כל זמר יהודי מזרחי שר שירים לכבוד הקב"ה ושירי תפילה ונשמה.
לאחרונה אני שומע על זמרים שמתחזקים ושומע שירים שלהם על קדושת השם וזה מחמם את הלב.
לדוגמא: 'אברהם עוז-אבא שבמרומים' מי שרוצה אני מוכן לשלוח לו חלק לשמיעה.
נכון, אבל גם זה מיעוּט שבַּמיעוּט. מרבית הז'אנר עסוק כולו בפּן הכי אישי, חומרי, אגואיסטי ושִטחי של החיים: תאווה, אכזבה, יצר, תשוקה, 'אנימאניה'. לא תפילה ולא ענווה. 'אני', 'אני', 'אני' במרכז, ושוּב פעם 'אני' וּסְביבי אַיִן.
פה-ושם מבליחים להם כמה שירי "שמע ישראל אלוקיי", אבל הם נבלעים היטב במערבולת ה-"יאללה לך הבייתה מוטי" וה-"נשק את כפות רגליי".
אז לחיי העם הזה!
(ותביאוּ עוד בירה ונקניקיות...)