צפיתי והבנתי שערביי ישראל קמים עלינו בשפתינו בעברית רהוטה ובלתי-פוסקת. בתקשורת, שמנוהלת בקושי אך עדיין בקפיטליזם גמור, נותנים כיום יותר זמן-שידור לכל ערבי, שקם ומחליט שהוא קם על היהודים בשפתם ומערער את אחדותם, בקלות טוטלית. חצי בעד וחצי נגד, כן צודקים לא צודקים,- גורם לנו היהודים שאוהבים גם ככה ויכוחים להתלהם אחד בשני כמו שני האדונים המאוד מכובדים שאת הוויכוח סיימו ביניהם עם המון שנאת-חינם ביניהם, ורק בזמן שהערבייה הביצ'ית ראתה שהשיגה מה שרצתה היא סתמה את הפה! (כמעט).
מנסיוני אני יודע שהעם מחולק למחנות. אני עצמי כבר מעדיף לא להתראות עם אנשים ממחנות שונים, מפני השנאה בוויכוחים יום-יומיים שאני נתקל בה. וזה גומר אותי לראות שאדם יהודי יכול לשנוא אותי על דעותיי הבסיסיות להישרדות פשוט. לא כמו היהודי - שיוצר אנרגיות סביבו של שנאת-חינם לאחיו שרוצים להילחם גם למענו, מחליט פתאום שהוא השמאלני השונא שדורש דברים שמעבר להשגתו כמו שוויון לערבים והקמת מדינה כזו, ועד אז מתן כל התנאים האפשריים לחיים, רמה שבהרבה מקרים ניתנת לערבים שלא עשו כלום למען המדינה מלבד לשנוא כל דבר בה ולא להכיר בקיומה. אז שהוא יקבל תנאים ואני רק משלם מיסים, עושה צבא ומחפש תמידית עבודה כמו הערבי אך בהבדל אחד: "אף-אחד לא חושב עליי כי אני לא ערבי".
