התוספות (גיטין פח עמוד ב) מתרצים שאין ללמוד מדבורה שמא היתה מלמדת להם את הדינים ולא שופטת ממש.
עוד תירוץ הוא שמכיון שדבורה היתה נביאה, וידוע שנביא יכול להורות עבור על איסור כהוראת שעה (כפי שעשה אליהו על הר הכרמל)
מכיון שלא היו גברים ראויים לשפוט את ישראל מפאת חולשת הדור בזמן ההוא, היה זה בהוראת שעה אך לא בהוראה לדורות.
יפה! אז אם כך ניתן להסיק שבהוראת השעה השמת אשה בשלטון אינו עניין פסול בהכרח, וה"אידאל" של גבר בשלטון הוא בסך הכל
העדפה, אמנם עגונה במציאות, שכן בדרך-כלל הגברים הם אלו שבעלי תכונות הנהגה חשובות כמו גבורה ואכזריות (שמוכתבות עפ"י התורה וההלכה, כמובן, ולא על-פי ראותנו האישית), אך עדיין, העדפה ולא חוק בל יעבור. יש מספר דוגמאות של נשים שהאפילו על גברים מבחינת עז ותבונה. בנוסף לדבורה הנביאה וחולדה הנביאה, יש כמובן את שרה אמנו, שראתה את טיבו של ישמעאל וההשפעה הרעה שלו על יצחק, ותבעה מאברהם לגרש את האמה ואת בנה, ואילו אברהם באותו רגע משום מה נפל קרבן לטבעו הרחום, והיה צריך שהקב"ה יצווה אותו במפורש שיקשיב לשרה אשתו. יש גם את מרים הנביאה אחותו של משה רבינו, שגערה באביה על כך שגזרתו קשה מגזרת פרעה. כמו כן, דבורה, שהיתה נביאת אמת ודבוקה במדת הענווה, היתה מודעת היטב לחשיבות של שימור הסטריאוטיפ של ה"גבר הגיבור", והזהירה את גדעון שאילו היא תצא איתו לצידו בראש המחנה, כפי שגדעון הפציר בה, מאוחר יותר ילעגו לו עמי הארץ ויאמרו שהקב"ה נתן את נצחונם ביד אשה. רוב הנשים הנבונות מודעות לחשיבות של נתינת האפשרות לגבר להביע את גבריותו, גם במישור האישי (משפחה) וגם במישור הלאומי, ורוב הנשים האמוניות והימניות היו רוצות שמישהו, לא משנה מי, גבר או אשה, יעשו את מה שצריך לעשות היום (
לגרש את הערבים לעודד הגירה המונית של ערבים מא"י, ולמחוץ צבאית את אויבינו שקמו עלינו לכלותנו), אבל, כפי שהאלקשי כתב, כהוראת שעה, אין פסול באשה בשלטון.
כיום, ב"ה ב"ה ב"ה אין מחסור ביהודים אמוניים כהניסטיים יראי שמיים וגיבורים (כן ירבו!) שחיים בא"י, ולכן העניין של אשה בשלטון הוא לא רלוונטי.
נ.ב. אני אישית מכיר מספר נשים, שאילו היו במקומו של אולמרט, הן היו דואגות כבר מזמן שרוב המדינות המוסלמיות יהפכו למגרשי חניה מזכוכית.
