כשהייתי חילוני, הייתי יושב משותק מפחד. היום, לא הייתי נותן לחילול השם הזה לקרות, גם אם הם היו ששה ואני הייתי היהודי היחיד. הייתי עומד, קורא קריאת שמע, מכוון למסור נפש, ואז בלי שום אזהרה ואיומים ריקים---פשוט הייתי קופץ עליהם כמו חיה טורפת, כמו פרא אדם, כמו משוגע, ומשתמש באגרופים, בשיניים, בציפורניים, מרפקים, בלי פחד. למען יראו וייראו, וכדי למחוק את חילול השם של אוטובוס מלא יהודים שיושבים בשקט ופוחדים. על כל כהניסט לשאוף להיות כמו דוד המלך ע"ה שיצא בלי פחד נגד גלית, כמו משה, שביודעין קיצר את חייו במספר שנים, כפי שמלמדים אותנו חז"ל, כשיצא למלחמה נגד מדין, ובגלל זאת לא זכה להכנס לא"י. חילול השם דוחה פיקוח נפש ולא סובל דיחוי.
כשחיים היה בכלא פדרלי וכושי ענק ושרירי דחף אותו בחדר האוכל, חיים לא נשאר חייב, ומיד, בלי היסוס דקר את הכושי עם עפרון שהיה ברשותו. לאחר מכן הושיבו את חיים בצינוק במשך חודשים ועינו אותו, אבל חיים קידש שם שמיים, ויותר אף אחד לא התעסק איתו. הוא זכה להערכה גם מצד הסוהרים וגם מצד האסירים.
