בשנים האחרונות הולכים ורבים הפוסט-ציונים בקרבינו.הם עדיין לא הרוב,אבל
כמיעוט צעקני,משקלם בתקשורת הולך ורב. בורג הצליח לגדוע את העץ עליו כל
אדם שרוצה לחיות במדינה הזו יושב. כשאדם דתי ויהודי הוא מוצא הקבלה בינינו לנאצים ובזאת במידה רבה הוא מצדיק את מעשיהם.גם נתורי-קרתא סבורים כך בעצם,אז מה ההבדל ? ההבדל הוא בזה שבורג היה בלב הקונצנזוס הציוני עשרות בשנים. 30-40 שנה הוא טעה והטעה ? מוזר עד לא סביר.
אם כך, במה חזינו מצידו כעת, בסוג של מאזוכיזם והלקאה עצמית ?
כתבות "ביקורתיות" על מלחמת ששת הימים,אף הן חלק מהתהליך המתואר.
הסיסמא-לנפץ הקונצנזוס,להוכיח כמה שזה היה רע,נמהר וכמעט לא חוקי.
על אשכול-"עבדו",את העם סחפו כעדר שוטים,כאילו למלחמה מיותרת.
כחייל שהשתתף במלחמה ההיא, לי קשה למכור סיפורים. נאצר חצה את התעלה
והיה קונצנזוס מקיר לקיר שזו הכרזת מלחמה. אנחנו כחיילים התפלאנו מאד על ההמתנה המתמשכת בת עשרים הימים. בהמשך,הן הסורים,והן הירדנים הצטרפו
לחגיגה הכללית,והמחיר שנגבה מהם מוכר וידוע. כך שלספר סיפורים אפשר רק לדור שלא חווה את ששת הימים על בשרו.
זה בדיוק מה שמיעוט בתוכנו מנסה לבצע כיום: גניבת דעת.
מרק.
