אין סיבה ברורה,
הנה הסיבות ע"פ רבנים שונים .
שיטת הרמב"ם
הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג' פרק מ"ח כתב שטעם מאכלות אסורים הוא מפני שהקב"ה רצה להפריש אותנו ממאכלות המזיקות לבריאות, וכך כתב החנוך במצוה ע"ג והסביר זאת, מפני ש"הגוף צוות לנפש", שע"י הגוף עושה מצוות, ולכן התורה מצווה אותנו בענין האוכל, כדי שנהיה בריאים ונוכל לקיים מצוות התורה.
שיטת הרמב"ן
בשני מקומות מפרש הרמב"ן את שיטתו בטעם אסור מאכלות האסורות. על הפסוק (שמות פרק כב) "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו". כתב הרמב"ן "ועתה כשבא להתחיל באיסור המאכל פתח ואמר ואנשי קדש תהיון לי, שראוי הוא שיאכל האדם כל מה שיחיה בו, ואין האסורין במאכלים רק טהרה בנפש, שתאכל דברים נקיים שלא יולידו עובי וגסות בנפש, על כן אמר ואנשי קודש תהיון לי, כלומר אני חפץ שתהיו אנשי קדש בעבור שתהיו ראויים לי לדבקה בי שאני קדוש, לפיכך לא תגעלו נפשותיכם באכילת הדברים המתועבים, וכך אמר (ויקרא יא מג - מד) אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני. והנה השרצים משקצין הנפש, והטרפה אין בה שקוץ, אבל יש בשמירה ממנה קדושה".
המהר"ל בספר תפארת ישראל פרק ח'
המהר"ל גם הוא סבור שטעם המצוות כולן, כולל מאכלות אסורים הוא כדי לצרף בהם את הבריות, ולא מצד טבע הדברים עצמו. שאם לא כן "היתה התורה ספר רפואות או ספר טבע", ולכן שולל גישה זו לחלוטין. אע"פ שהמהר"ל מודה שיש גם ענין טבעי מזיק באותן המאכלות האסורות, אין זה טעם האיסור שהתורה התכוונה אליו.
דעת חז"ל במדרשים ובתלמוד
מקורות רבים בחז"ל עוסקים בשאלת טעם האסור של מאכלות האסורות, נעיין בדבריהם.
א. מובא בגמ' (יומא לט.) "תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר +ויקרא יא+ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם". משמע שהאסור שקבע הקב"ה הוא שגורם את מקור הטומאה, הואיל ועובר על דבר ה' הרי הוא נטמא ומטמטם.
ב. מובא בילקוט שמעוני תורה פרשת קדושים רמז תרכו "אמר רבי אלעזר בן עזריה מנין שלא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר חזיר אי אפשי ללבוש כלאים אי אפשי לבא על הערוה אלא אפשי אבל מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, תלמוד לומר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, נמצא הפורש מן העבירה מקבל עליו עול מלכות שמים", משמע שהאוכל האסור מצד עצמו אין בו דבר רע, ויאמר אדם "אפשי ואפשי", ורק בגלל האסור של הקב"ה יפרוש ממנו.
ג. מובא ויקרא רבה (וילנא) פרשה יג, ג "ד"א וזאת הבהמה הדא הוא דכתיב (משלי ל) כל אמרת אלוה צרופה רב אמר לא נתנו המצות לישראל אלא לצרף בהן את הבריות וכל כך למה שנאמר (שם /משלי ל'/) מגן הוא לכל החוסים בו. א"ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לע"ל וכל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה"ז זוכה לראותה לעוה"ב כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו, וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק אריסטוון עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה"ב הה"ד (ויקרא ז) וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו בשביל שתאכלו ממנו לע"ל =לעתיד לבוא= לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם זאת החיה אשר תאכלו". משמע כנ"ל שהמצוות באו כדי לצרף בהם את הבריות, למעט את התאוה, ולהתגבר על היצר. ולעתיד לבא יאכיל הקב"ה את הצדיקים בסעודה שיהיה בא שביכול אותם מאכלות שנאסרו, שור הבר והלויתן, שמסמלים את יצר הקנאה (שור), ואת התאוה (לויתן), מפני שיעביר את רוח הטומאה מן הארץ, ויצר הרע יתבטל מן העולם.
ד. מובא ילקוט שמעוני תורה פרשת שמיני רמז תקלו "לעתיד לבא הקב"ה מוציא כרוז כל מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרו ואף הכותים אומרים תן לנו שכרנו שאף אנו עשינו מצות אמר הקב"ה כל מי שלא אכל בשר חזיר ושקצים ורמשים יבא ויטול שכרו באותה שעה הן נוטלין איפופסין שלהן שנאמר אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדיו יסופו נאם ה'". הנה הפרישה ממאכלות האסורות מסמלת את האדם ירא ה' שעוסק התורה, וכיון שלא נהנה מעולם הזה בדבר ה', יזכה ליטול שכרו בעוה"ב.
ה. מובא ויקרא רבה (וילנא) פרשה יג "אמר רבי תנחום בר חנילאי משל לרופא שנכנס לבקר שני חולים אחד לחיים ואחד למיתה אמר לזה של חיים זה תאכל וזה לא תאכל ושאינו לחיים אמר כל דבעי הבו ליה כך עובדי כוכבים שאינן לחיי העוה"ב כתיב בהם (בראשית ט) כירק עשב נתתי לכם את כל, אבל ישראל שהם לחיי העולם הבא זאת הבהמה אשר תאכלו". המדרש אינו אומר שאומות העולם לא נבראו לחיים בעוה"ז, אלא שלא נבראו לחיים של עוה"ב, וא"כ המאכלות האסורות אינן גורמות לתחלואי הגוף, אלא לתחלואי הנפש, בכך שעובר על דברי ה'.
ו. מובא ברש"י ויקרא פרק יא פסוק מה "כי אני ה' המעלה אתכם - על מנת שתקבלו מצותי העליתי אתכם. דבר אחר כי אני ה' המעלה אתכם, בכולן כתיב והוצאתי, וכאן כתיב המעלה, תנא דבי רבי ישמעאל אלמלי לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר אומות, דיים, ומעליותא היא גבייהו, זהו לשון מעלה". והנה אם נאמר שטעם מאכלות האסורות הוא בגלל בריאות הגוף או בריאות הנפש, האם בגלל זה יצאנו ממצרים? משמע שעיקר הטעם הוא לקבל עבדותו יתברך, וא"כ טעם הדבר הוא בשמיעה בקול ה'.
