יש ששואלים, מה נזעקתם כל כך על ארץ ישראל, יש עוד מצוות, ואם הסתגלתם כל כך יפה לחילול השבת ההמוני ברחובות, למה שלא תשלימו עם כך שרוב העם אומר כי העניין של ארץ ישראל זר לו ואין לו כוח בשבילו?
באמת אלו שנזעקו, בדרך כלל לא עשו זאת דווקא מתוך משנה סדורה, הם נזעקו כמי שנלחם על חייו, אבל בהתבוננות לאחור נראה שההזדעקות היא בדיוק מאותה סיבה שארץ ישראל היא מצווה יקרה כל כך.
נשים לב, על ארץ ישראל מדובר ומובטח שוב ושוב בתורה עוד לפני שה' הציע את התורה לישראל והם השיבו נעשה ונשמע, ובעצם, על זה נסב כל הדיבור של ה' עם האבות – על הקמת עם מזרעם בארץ ישראל, עם שיהיה קשור אליו. ועוד: ידוע כי רק בשלוש העברות החמורות שבתורה נוהג דין "יהרג ואל יעבור", ובשאר העברות אין נכנסים אפילו לספק סכנה כדי להימנע מהן, כל שכן שאין מסתכנים לשם קיום מצוות עשה, ובכל זאת, על ארץ ישראל נצטווינו להילחם, והרי מלחמה כרוכה בסכנה מעצם מהותה.
אמנם נראה שמסקנה כי ארץ ישראל חמורה משלוש העברות הללו תהיה מסקנה נמהרת מדי, כי אם כך, מדוע לא הוזכרה מלחמת מצווה בהקשר לדברים החמורים שעליהם יש למסור את הנפש? השאלה על מעמדה המיוחד של ארץ ישראל אף תתחזק כשנשים לב כי לא כל הראשונים החשיבו את ישיבתה למצוות עשה מן התורה. כידוע שבספר המצוות אין הרמב"ם מונה את מצוות יישוב הארץ, ואף בספר יד החזקה (הל' מלכים ה, השוה הל' ז להלכה יב). נשמע בלשונו כי מעלה היא לגור בארץ ישראל אבל לא חובה (ורבו הדיונים אם לדעתו חובה לכבוש את הארץ כשאין בה את שבעת העממים)
