לפני כמה ימים, פרסמתי באתר הזה אשכול תגובה לשידור של חיים, בעניין מלחמת לבנון (
האשכול הזה)
באותו אשכול, קיבלתי בין היתר תגובות שאמרו כי:- מעט מידי אזרחים לבנונים נהרגו, להשמיד כל נפש בלבנון, כל תינוק שנהרג בלבנון מעלה לי חיוך על השפתיים
- הפגזה בנאפלם...
- "גם אם ניקח חצי מלבנון ועד דמשק ובדרך נהרוג איזה 30 אלף ערבים ונגרש משהו קרוב לשתי מיליון ערבים"
- כוח הרס וללא רחמים גם אם זה אומר השמדת עשרות מיליוני מוסלמים, זה ורק זה, זה שם המשחק.
- פשוט מוחקים את לבנון על כל תושביה מהאוויר על ידי הפצצות שטיח, מצרר, נאפאלם, דלק-אוויר, וכן אם צריך גם נשק כימי וביולוגי
- על לבנון להיחרב (וכן גם סוריה)...על כלל! תושביהם.
רציתי לספר לכם על
איש משלכם, לוחם האצ"ל לשעבר, בוגר בית"ר פולין התגייס לאצ"ל עם עלייתו לארץ ותרם את דירתו להפעלת המשדר שאצ"ל החל להפעיל באמצע שנות השלושים. בשנת 1937 נעצר על ידי הבריטים וישב בכלא
(בישיבתו בכלא מסופר כי הצהיר שהוא תורם את כל שנות חייו להצלת בת "אבי האסירים" שהייתה בהריון מתקדם, ובשל אירוע מוחי, הפכה לצמח עם סיכויי שרידה אפסיים, "אבי האסירים" היה כידוע הרב ר' אריה לוין שהיה ידוע כבעל חסד, כמי שחיזק את רוחם של אסירי המחתרות ועולי הגרדום. והבת ניצלה!).
אני מדבר על הפרופסור חיים חנני, פרופ' למתמטיקה ומשנה לנשיא הטכניוןחנני כאמור נכלא, ואף הוגלה עם לוחמי אצ"ל ולח"י אחרים לאריתראה ולקניה. כשחזר לארץ, עם הקמת המדינה, הצטרף לסגל האקדמי של הטכניון (אגב, ב"טכניון" עד היום אסורה כל פעילות פוליטית/מפלגתית! מה שלדעתי איום ונורא). כשהגיע חנני אל "הטכניון", ביקש ללמד מלבד לימודי ההנדסה והמדעים, גם לימודים הומאניים... הפרופסורים ב"סנאט" של הטכניון סירבו, בטענה שאין להם מספיק זמן אפילו ללימודים המדעיים, אז מה פתאום להכניס למוסד כל כך מדעי וטכנולוגי גם לימודים הומניסטיים?!
פרופ' חנני, החליט לשכנע את חבריו הפרופסורים ללמד בטכניון גם לימודים הומאניים בעזרת תחבולה:
הוא כינס כמאה סטודנטים באחד מאולמות הטכניון, והציג לכולם מבחן שכלל שאלה אחת: "לאיזו אינפורמציה טכנית אתה זקוק, כדי לתכנן צינור להעברת דם מאילת לאשדוד?".
הסטודנטים שאלו שאלות טכניות על אורך הקו, הטופוגרפיה, האם יש זרמים חשמליים בקרקע שיגרמו להקרשת הדם, וכו'. איש לא שאל לאיזו מטרה צריך להעביר דם. חנני הביא את תוצאות המבחן לסנאט של הטכניון. הפרופסורים נזדעזעו והסנאט החליט להנהיג לימודים הומאניים...
חנני הביא שורה של מרצים בתחומי קולנוע, משפט, היסטוריה וספרות. בין היתר הביא את ד"ר ישראל אלדד, שהיה חבר מרכז לח"י בתקופת המלחמה בבריטים, מתרגם כתבי ניטשה לעברית ומגדולי אנשי הרוח של התנועה הלאומית.
אלדד לימד את שירי אורי צבי גרינברג, פרקי תנ"ך, תולדות המחתרות ועוד. זכה לנוכחות סטודנטים הגדולה ביותר בקמפוס.
(המידע על הפרופ' חיים חנני, נלקח בין היתר מהערך בויקיפדיה העברית)לסיום דברי, יש לי שאלה: בתור פורום וארגון שחרט על דיגלו את כיבוד השואה היהודית, איך אתם מקבלים את שירו הנאצי של אילן שיינפלד מימי המלחמה האחרונה? האם השיר "טוב" משום שהוא מכוון לעם אחר? לדת אחרת? צרפתי את השיר במלואו למטה, רק שימו לב לשורות הבאות (ההערות בסוגריים האדומות שלי):
וְחָבִים אָנוּ לָכֶם...אֶת נִשְׁקְכֶם הַחַף (טוהר הנשק?!)
...
אִם לֹא אֶת הַטְּפָחוֹת, אֶת הַמַּסָּד הַחֲרִיבוּ. רַב לָכֶם אָחַי, עֲמַלְכֶם לֹא שָׁוְא.
עָלוּ עַל לְבָנוֹן וְגַם עַל עַזָּה בְּמַחְרֵשׁוֹת וָמֶלַח. הַחֲרִיבוּן עַד אֵין תּוֹשָׁב.
הִפְכוּ אוֹתָן מִדְבָּר צָחִיחַ. עִיִּים שֶׁל חֳרָבוֹת. עֵמֶק עָכוּר, לֹא מְיֻשָּׁב. (כך מבוטא "טוהר הנשק הישראלי?!)
...
עַם קַו לְקַו אֲנַחְנוּ. מִקַּו לְקַו קוֹמַמְנוּ אֶת שִׁמְמַת עַמֵּנוּ וּבָנִינוּ בִּנְיַן־עַד.
קַו ת"ח ות"ט, קַו קִישִׁינֵב, קַו לֵיל הַבְּדוֹלַח, קַו אוֹשְׁוִיץ, כֻּלָּם קַו אֶחָד. (אזכור נאה לשואת עמינו)
...
וְאִם רָצַד בָּכֶם אוֹר הַתְּבוּנָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל כָּל אָדָם, כַּבּוּהוּ. זֶה זְמַנָּם שֶׁל הַנִּצּוֹד אוֹ שֶׁל הַצָּד. (כמו שהנאצים ימ"ש כיבו את תבונתם האנושית ו"רק מילאו פקודות"?!)
...
מִי בָּז לְיוֹם דָּמִים, בֻּזּוֹ יְבַזֵּהוּ. מַלְּטוּ אֶת עַמְּכֶם וּפְּצָצוֹת עֲשׂוּ,
וְהַמְטִירוּ אוֹתָן עַל כְּפָרִים וְעַל עָרִים וְעַל בָּתִּים עַד יִקְרְסוּ.
הִרְגוּ בָּהֶם, הַקִּיזוּ אֶת דָּמָם, הַחֲרִידוּ חַיֵּיהֶם, לְבַל עוֹד יְנַסּוּ
לְהַחְרִיבֵנוּ, עַד שֶׁנִּשְׁמַע מֵרָאשֵׁי הֵרִים מִתְפּוֹצְצִים, שֶׁנִּדְרְסוּ
בַּעֲקֵבֵיכֶם (מגפיים נאציות?!), קוֹלוֹת תְּחִינָה וָנֶהִי.(זוועות?!) וַעֲלֵיהֶם בּוֹרוֹתֵיהֶם יְכַסּוּ. (קברי אחים? בורות הריגה?)
השיר הנאצי המלא של אילן שיינפלד:
תַּחְזֵקְנָה
תַּחְזֵקְנָה יְדֵי כָּל בָּנֵינוּ הַמְּחוֹנְנִים אֶת חַיֵּינוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם.
בַּמְּטוֹסִים, בְּסוֹלְלוֹת הַיֶּרִי, בְּעֶמְדוֹת הַפִּקּוּד, בַּתַּצְפִּיּוֹת, וְאִשַּׁם
בּוֹעֶרֶת בְּחוּצוֹת עָזָה וּבְעָרֵי לְבָנוֹן, בָּרְצוּעָה וּבְבֵּירוּת, עַד תִּשַּׁם.
בַּל תִּפֹּל רוּחֲכֶם וּבַל יִשָּׁמֵט בָּכֶם לִבְּכֶם. הַמְשִׁיכוּ לְהַרְעִישׁ שָׁם.
וְלֹא יִהְיֶה בָּכֶם מוּג לֵב. וְלֹא יָקוּם בָּכֶם סַרְבָן. וְלֹא יֵעוֹר בָּכֶם אָשָׁם.
תַּחְזֵקְנָה יְדֵי כָּל בָּנֵינוּ הַמְּחוֹנָנִים אֶת חַיֵּינוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם.
הֵן סוֹפְרִים אָנוּ אֶת חוֹבְכֶם, וְחָבִים אָנוּ לָכֶם אֶת נִטְפֵי הַדְּמָעוֹת וְזֵעַת הָאַף,
אֶת לֶכְתְּכֶם מֵעִמָּנוּ וּמֵעִם חֵיק הוֹרֵיכֶם אֶל צוּרִים וּנְקָרוֹת, לְהָטִיל אֶת חַיֵּיכֶם בַּכַּף,
אֶת זְחִילַתְכֶם בֶּעָפָר, אֶת לְחִיכַתְכֶם אֶרֶץ דָּמִים, אֶת נִשְׁקְכֶם הַחַף,
בְּחַפֶּשְׂכֶם מְאוּרוֹת אוֹיֵב, מִצְבּוֹרֵי טִילִים וּמַשְׁגְּרֵי טִילִים בַּנּוֹף אֲשֶׁר נָאַף
עִם קַנָּאֵי דָּת וְעִם רַהֲבַּם שֶׁל שַׁלִּיטִים, אֲשֶׁר עָרְצוּ גְּבָרִים, נָשִׁים וָטַף
לִהְיוֹת מַסְוֵה לִמְשַׂנְּאֵינוּ, וְהֵם בָּנוּ תַּחְתֵּיהֶם מַחֲנוֹת, אֲגַף אַחַר אֲגַף.
הֵן סוֹפְרִים אָנוּ אֶת חוֹבְכֶם, וְחָבִים אָנוּ לָכֶם אֶת נִטְפֵי הַדְּמָעוֹת וְאֶת זֵעַת הָאַף.
אִם לֹא אֶת הַטְּפָחוֹת, אֶת הַמַּסָּד הַחֲרִיבוּ. רַב לָכֶם אָחַי, עֲמַלְכֶם לֹא שָׁוְא.
עָלוּ עַל לְבָנוֹן וְגַם עַל עַזָּה בְּמַחְרֵשׁוֹת וָמֶלַח. הַחֲרִיבוּן עַד אֵין תּוֹשָׁב.
הִפְכוּ אוֹתָן מִדְבָּר צָחִיחַ. עִיִּים שֶׁל חֳרָבוֹת. עֵמֶק עָכוּר, לֹא מְיֻשָּׁב.
כִּי כָּמַהְנוּ לַשָּׁלוֹם וּבוֹ רָצִינוּ, וְאֶת בָּתֵּינוּ הֶחְרַבְנוּ קֹדֶם, וְהָיוּ לְמַתָּת לֹא נֶחֱשָׁב
בְּעֵינֵי הַמְּרַצְחִים הָאֵלֶּה, עֲטוּרֵי זָקָן וְסֶרֶט גִ'יהָאד, הַקּוֹרְאִים "טֶבַח עַכְשָׁו!"
וְאֵין בָּהֶם לֹא אַהֲבָה וְלֹא שָׁלוֹם, וְאֵין לָהֶם לֹא אֵל, לֹא אָב.
אִם לֹא אֶת הַטְּפָחוֹת, אֶת הַמַּסָּד הַחֲרִיבוּ. רַב לָכֶם אָחַי, עֲמַלְכֶם לֹא שָׁוְא.
עַם קַו לְקַו אֲנַחְנוּ. מִקַּו לְקַו קוֹמַמְנוּ אֶת שִׁמְמַת עַמֵּנוּ וּבָנִינוּ בִּנְיַן־עַד.
קַו ת"ח ות"ט, קַו קִישִׁינֵב, קַו לֵיל הַבְּדוֹלַח, קַו אוֹשְׁוִיץ, כֻּלָּם קַו אֶחָד.
כֹּחֵנוּ הוּא בְּזִכְרוֹנֵנוּ. בִּידִיעַת הִשְׁתַלְשְׁלוּת הַדָּם. לֹא לַשָּׁוְא נוֹסַד
לָנוּ כָּאן בַּיִת, וְעַתָּה לֹא נְוַתֵּר עָלָיו, גַּם אִם יַעֲלֶה בִּמְחִיר דָּמִים. אִם חֲשָׁד
עוֹלֶה בָּכֶם, אָחַי, צוֹדְדוּ אֶת קְנֵיכֶם וִירוּ. שֶׁלֹּא נֵלֵךְ אֲנַחְנוּ לְפִי חֶרֶב. וְאִם רָצַד
בָּכֶם אוֹר הַתְּבוּנָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל כָּל אָדָם, כַּבּוּהוּ. זֶה זְמַנָּם שֶׁל הַנִּצּוֹד אוֹ שֶׁל הַצָּד.
עַם קַו לְקַו אֲנַחְנוּ. מִקַּו לְקַו קוֹמַמְנוּ אֶת שִׁמְמַת עַמֵּנוּ וּבָנִינוּ בִּנְיַן־עַד.
אַל תֹּאמְרוּ קָטֹנּוּ. הִתְבּוֹנְנוּ בִּפְנֵי רֵעֵיכֶם הַהוֹלְכִים לַקְּרָב.
אִחֲזוּ בִּידֵיהֶם וּלְכוּ, לְכוּ עִמָם אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה שֶׁאָרַב.
אַל תֶּחְרְדוּ. הֵן כֹּל אִישׁ וָאִישׁ אֶת מוֹתוֹ עַל פָּנָיו גָרַב.
הַכְּאֵב עֲלֵיכֶם מְיָרֵא כֹּל לֵב, בְּנֵי עַם נֶחְרָב.
בַּל יִהְיֶה זֶה דַּמְכֶם. יִהְיֶה זֶה דָּמַם הַזָּב.
אַךְ אִם יָסוּף בָּכֶם אִישׁ, הוּא לֹא יִפֹּל לַשְּׁוָא.
אַל תֹּאמְרוּ קָטֹנּוּ. אָחֲזוּ אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ, הַהוֹלְכִים לַקְּרָב.
מִי בָּז לְיוֹם דָּמִים, בֻּזּוֹ יְבַזֵּהוּ. מַלְּטוּ אֶת עַמְּכֶם וּפְּצָצוֹת עֲשׂוּ,
וְהַמְטִירוּ אוֹתָן עַל כְּפָרִים וְעַל עָרִים וְעַל בָּתִּים עַד יִקְרְסוּ.
הִרְגוּ בָּהֶם, הַקִּיזוּ אֶת דָּמָם, הַחֲרִידוּ חַיֵּיהֶם, לְבַל עוֹד יְנַסּוּ
לְהַחְרִיבֵנוּ, עַד שֶׁנִּשְׁמַע מֵרָאשֵׁי הֵרִים מִתְפּוֹצְצִים, שֶׁנִּדְרְסוּ
בַּעֲקֵבֵיכֶם, קוֹלוֹת תְּחִינָה וָנֶהִי. וַעֲלֵיהֶם בּוֹרוֹתֵיהֶם יְכַסּוּ.
מִי בָּז לְיוֹם דָּמִים, בֻּזּוֹ יְבַזֵּהוּ. מַלְּטוּ אֶת עַמְּכֶם וּמִלְחָמָה עֲשׂוּ.