הם שבאו - כשהפריחו את השממה,
לקדש את המוות, ולא את החיים.
באו לזרוע מלח באדמה,
כשמם כן הם,
פולשים שטניים...
והם הזועקים:``רעבים אנחנו``!
אכן אמת היא בפיהם, ודבריהם נכונים.
אך לא תשבור רעבונם במזון ולא תרווה במים,
אלא בדמם של יהודים.
אמא שתתגאה בתמונות הבן שרצח,
שעוד יזכה לבתולות ברוב פאר והדר...
מי יתן ויעלה לשלטון המלאך,
שיגרש את בנה של הגר.
כי לא יחלוף היגון ולא תנוס האנחה,
ולא יפסיקו לטבוח בעוללינו כנקמה,
לא תהא נחלה, לא תבוא המנוחה,
לא ייתמו הסוסים המוכנים ליום מלחמה.
וקול דמי אחינו זועקים מהאדמה:
גרשו את בן האמה הזאת,
גרשו את בן האמה...
