ציטוט מהכתבה:
במכתב למח"ט מספר לוינגר את השתלשלות העניינים מאותו רגע, "קצין בדרגת סגן שסירב להזדהות, אך נאמר לי ששמו יובל, תפס בי בחולצתי מאחור קרע אותה, השכיב אותי על הרצפה והתנפל עלי עם הנשק תוך כדי שהוא חובט בי נמרצות. הבן שלי בכיתה א' נכנס להיסטריה כאשר ראה איך מכים את אבא שלו, התחיל לבכות, וניסה להתנפל על החייל.
החייל שראה שקרע לי את החולצה אמר לי בחיוך ציני: 'אשתך תתפור אותה'. כשעליתי לאוטובוס ראיתי עוד כמה ילדים בוכים ורועדים מפחד ומזעזוע למראה האלימות והרשעות שנעשו לנגד עיניהם. אותו קצין הדביק לנהג דף לחלון שאומר לו "שטח צבאי סגור" וממש לא משנה מה יהיה עם הילדים.
...
לוינגר אומר כי כאדם שמחנך כבר קרוב לעשר שנים, חשב בליבו כי הדבר הנכון ביותר הוא לבוא למחרת בבוקר לכיתות י"ב שהוא מלמד בקרית גת ולומר להם אל תלכו לשם – לצבא. "אם אלו הקצינים, מדוע שיהרסו לנו את החינוך שאנו מחנכים במשך שנים רבות. מדוע אפקיר את בניי שהשקעתי בהם כל כך הרבה בידי אנשים חסרי ערכים שאלימות וקללות שאנו מחנכים נגדם הם מנת חלקם של קצינים בצה"ל, אמר.
"התביישתי מהאטימות הרבה, שיש לחייל כאשר הוא מרביץ לאבא מול בנו בן ה-7 זה הזכיר לי מחזות קשות ביותר מההיסטוריה", הוא כותב למח"ט ומוסיף, "מהר מאוד הבנתי מדוע החיילים של אותו הקצין שעמדו לידו ידעו רק לומר משפטים מעין: 'הלוואי ותמותו' ועוד עשרות קללות שלא אעלה על הכתב. כל מה שנשאר לי לומר להם זה שאם היו הם תלמידי היו נשלחים הביתה וחוזרים יחד עם ההורים".
"כנראה אין זה משנה אם זו הפגנה של אנשי שמאל כפי שהיה יומיים קודם לכן או אנשים שרוצים לחזור הביתה ולחיות בצורה נורמאלית. הדרך היחידה היא מכות, אלימות, ואטימות שאינה יודעת גבולות, כלפי מבוגרים או כלפי ילדים", מדגיש לוינגר.
הוא מוסיף כי החבלות שנשארו לו על היד והפצע מעל העין של בנו בקרוב יגלידו. גם השבר/הנקע שבכף ידו ייקח זמן והוא יחלים. "התחושה שזה הצבא שאני אמור לשרת ולשלוח לשם את בניי ואת תלמידיי, זה לא יעבור לזמן רב", אמר.
"כאדם שדואג לצבא ולמדינה ורואה את ההתפוררות הנוראית של אובדן הדרך והערכים אבקש לשוחח אתך בנושא זה בצורה רצינית", מבקש לוינגר מהמח"ט.
עד כה לא התקבלה תגובה מדובר צה"ל לטענות אלו.
זה צבא הגנה לישראל?! לעג לרש.
