צפורה כתבה:
גם הערבים שחיים בארץ לא רע כל עוד הם תושבי המדינה ומצביעים לכנסת הם צריכים לכבד את מנהגיה. אני מוכנה שלא יעמדו אבל גם שלא יהיו בכנסת.
על-פי ההלכה ועל-פי כל הגיון בריא, מכיוון שהערבים המוסלמים הם אויבינו המושבעים, אין להם שום זכות לגור בא"י. העוינות שלהם אינה נובעת מסיבות מעשיות או היסטוריות אלא ממניעים דתיים, שהם הרבה יותר עמוקים ומושרשים מכדי לשנותם ע"י נתינת שוחד כלכלי, "זכויות" או "שוויון". זה לא עבד עד עכשיו, וזה אף פעם לא יעבוד. לרובם יש גאווה לאומית ואמונה שלמה באיסלם. הדת שלהם גם מתירה להם להעמיד פנים באופן זמני כאילו הם התרצו ומוכנים לחיות בשלום---עד שהם מרגישים חזקים מספיק לקום מחדש נגד השליטים על הארץ.
גם אילו הערבים לא היו עוינים, אמנם היינו מחוייבים להתייחס אליהם יפה, לתמוך בהם כלכלית, לעזור להם במצוקתם, אבל על-פי ההלכה אסור לתת להם אף פעם שוויון זכויות פוליטיות, אסור לתת להם את זכות ההצבעה, ומסיבות מעשיות (לא על-פי ההלכה) יש להקפיד תמיד שהם אף פעם לא יהוו רוב. אמות המוסר שלנו כבני אנוש שפלים חלשי אופי וקצרי ראי נראות לנו צודקות ונבונות, אבל למעשה כל סטייה מהלכות הגר מהווה "רחמנות של טפשים" כדברי הרמב"ן. גם אם הערבים יהפכו לאוהבי ישראל הגדולים ביותר, יסגדו לאדמה שעליה אנו דורכים, ירעיפו עלינו שפע מתנות, יזכו בנבואה ויקדישו את כל חייהם לעזור לנו להפיץ את שם ה' בעולמו---כל עוד הם אינם יהודים, הם נחשבים לגרי-תושב, וכל הלכות הגר חלות עליהם. הייתי מזכיר לך את הסיפור על אגריפס המלך ("אחינו אתה!"), אבל אני לא חושב שתהיה לסיפור זה משמעות בעינייך...
