"עַל-זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ--עַל-אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. עַל הַר-צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ-בוֹ" (איכה ה', יז'-יח').
זו האבלות - לשבת בגלות כשהר הבית בידיהם של גויים ואין בו ריבונות יהודית.
חילול השם בא כולו מזה ש"שועלים הלכו בו".
מה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק, כשהר הבית בידיהם ולא בידינו, כשיהודים מבזים את עמם ותורתם. ועל זה אכן יש להתאבל.
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע...וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" (בראשית כח', י'-יא') - פירש רש"י: "לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא... הוא הר המוריה". המקום הזה הוא הר הבית. "ויפגע במקום וילן שם".
ודווקא שם הוא חלם חלום על סולם ומלאכים עולים ויורדים בו. שאלו חז"ל: מדוע דווקא אז, ברגע ההוא, במקום הזה, הוא ראה מלאכים. אלא, אלו היו שרי אומות הגויים: "מלמד שהראהו... שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי... ושל יוון.. ושל אדום עולה ויורד. אמר לו הקב"ה ליעקב: יעקב, למה אין אתה עולה? באותה שעה נתיירא אבינו יעקב... אמר לו הקב"ה: אם אתה עולה אין לך ירידה. ולא האמין ולא עלה... [הוא פחד, ונתן לשועלים להיות כאן] אמר לו הקב"ה: אילו עלית והאמנת, לא הייתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת, הרי בניך משתעבדין בהללו ארבע מלכויות" (תנחומא ויצא ב).
על הר הבית פחד יעקב אבינו ולא עלה, ומשום כך השתעבדנו לבבל... עד שהקב"ה בחסדו החזיר לנו את הצ'אנס, את ההזדמנות לעלות, והוא אמר לנו: "עלו, ואם תעלו, אין לכם לעולם ירידה".
"ולא האמין", ומשום כך באה האינתיפאדה, מזה נבע העונש. עד לפני עשרים שנה, עם ישראל עלה מעלה מעלה, והערבים פחדו. ואילו היום הלכתי דרך שער שכם, ולא היה מניין של יהודים, כי הם פוחדים.
עתה אנו עומדים בפחד מהישמעאלים, מהעולם, מהגויים, ומונעים מיהודים להגיע להר הבית. וכי ירשה מוסלמי ליהודי לבנות בית כנסת בקעבה? וכי ימנע חייל ערבי מבן דתו להגיע למקומו הקדוש?!
אין עם בעולם שחסר לו רגש הכבוד הלאומי.
הממשלה שלחה לכאן את כל הקצונה כדי למנוע מיהודים "חס ושלום" לקדש שם שמים. ועל זה חייבים לבכות ולהתאבל - על ההווה, לא על העבר, ואסור לפחד מהם.
צפו ברב כהנא הי"ד מעביר שיעור (בעברית) על ט' באב:
https://www.youtube.com/watch?v=VrWpd2C_tj0
